נובאק ג’וקוביץ’ זכה אתמול בתואר המאסטרס ה-35 בקריירה שלו ב-“סינסינטי”, כלומר בטורניר המאסטרס שנושא את שמו של טורניר המאסטרס בסינסינטי אבל התקיים למעשה במרכז הטניס ע”ש בילי ג’ין קינג בניו יורק. מילוש ראוניץ’, יריבו של ג’וקוביץ’ בגמר, ניצח אמנם במערכה הראשונה בקלות יחסית ואף הוביל בשבירה במערכה השלישית, אבל הפסיד בשלוש מערכות, 6-1 3-6 4-6.
הזכייה של ג’וקוביץ’ בסינסינטי-לא-סינסינטי הגדילה את ההון ההיסטורי של ג’וקוביץ’. הוא הפך לטניסאי הראשון שזוכה בכל אחד מתשעת תארי המאסטרס בסבב פעמיים (כאשר היחיד שזכה בכולם פעם אחת גם הוא ג’וקוביץ’ בעצמו), השווה את שיאו של רפאל נדאל עם 35 תארי מאסטרס, וזכה בתואר ה-80 בקריירה שלו בסך הכל, רק חמישה תארים מאחורי ה-85 של נדאל. ג’וקוביץ’ הוא הפייבוריט הברור לזכייה באליפות ארה”ב שתצא לדרך מחר, במיוחד בהיעדרם של נדאל, רוג’ר פדרר, סטאן ואוורינקה ועוד כמה טניסאים בולטים. הקשיים המרכזיים של ג’וקוביץ’ צפויים להיות נעוצים בג’וקוביץ’ עצמו. לאורך השבוע הוא סבל מכאבים בצוואר שהגבילו אותו באופן משמעותי, וגם בכושר משחק לא אופטימאלי. אם יזכה באליפות ארה”ב, ימקם את עצמם במרחק תואר גראנד סלאם אחד בלבד מסכום הזכיות של נדאל, ושניים בלבד מהפסגה ע”ש רוג’ר פדרר.
אולם למרות ההישג המרשים בסינסינטי-שאינו-בסינסינטי, מרבית הכותרות של 24 השעות האחרונות מתרכזות באירוע אחר לחלוטין שקשור בג’וקוביץ’, הוא הקמת ארגון שחקנים חדש בשם PTPA יחד עם ואשק פוספיסיל הקנדי.
בשביל להבין את החשיבות של המאורע יש להסביר כמה עובדות ואירועים.
סבב הגברים נערך מאז 1990 תחת שרביט ה-ATP – Association of Tennis Professionals. הארגון הזה הוקם מלכתחילה בשנות ה-70 כארגון בו לטניסאים יהיה יותר כוח מול גופים מסחריים אחרים, ולמעשה אמור היה לאפשר לטניסאים לשלוט בגורלם. סבב הנשים, WTA – Women’s Tennis Association, נושא באותו תפקיד ביחס לסבב הנשים.
בפועל, השחקנים לא שולטים לחלוטין בסבב. יו”ר הסבב הוא טניסאי לשעבר (אנדראה גאודנזי, שהזכרון הכי חזק שלי ממנו הוא הניצחון שלו מול פיט סמפראס באליפות צרפת ב-2002), והדירקטוריון מורכב משישה חברים: שלושה טניסאים שנבחרים על ידי מועצת השחקנים, ושלושה נציגי טורנירים. כדי לקבל החלטות מיוחדות יש צורך ברוב מיוחס או מוחלט, ומכיוון שהאינטרסים של הטניסאים והטורנירים סותרים פעמים רבות, קשה מאוד לקבל החלטות בדירקטוריון, ובמיוחד החלטות שמעניקות לשחקנים זכויות על פני הטורנירים.
מועצת השחקנים עצמה היא גוף נבחר על ידי חברי הסבב שמשמש בעיקרו כגוף מייעץ, וכגוף שבוחר את שלושת חברי הדירקטוריון מטעם השחקנים. בשנים האחרונות נשיא מועצת השחקנים הוא נובאק ג’וקוביץ’, הוביל מהלך אחד מרכזי שאמור היה, לטענתו, להעניק יותר כוח למועצת השחקנים: החלפת יו”ר הסבב הקודם כריס קרמוד. מאחורי הקלעים ג’וקוביץ’ ניסה לבצע עוד כמה שינויים בשלטון התאגידי של הסבב.
ג’וקוביץ’ נתקל בלא מעט אופוזיציה למהלכים שלו. האירוע הבולט שמסמל את האופוזיציה התרחש לפני שנה, אז רוג’ר פדרר ורפאל נדאל הצטרפו מחדש למועצת השחקנים במטרה הלא מוצהרת של ריסון המהלכים של ג’וקוביץ’. ברקע עמד אז אירוע דרמטי לא פחות. נגד ג’סטין גימבלסטוב, חבר דירקטוריון הסבב מטעם השחקנים, הוגש כתב אישום בשל מקרה קשה של אלימות. ג’וקוביץ’ עמד לצדו של גימבלסטוב בעוד כמה טניסאים בולטים כמו אנדי מארי וסטאן ואוורינקה אמרו מילים קשות על טניסאי העבר האמריקני. כמחאה, ארבעה חברים ממועצת השחקנים התפטרו ממנה, והכניסה של פדרר ונדאל למועצה הייתה למעשה תהליך השיקום של המועצה המרוסקת.
בתחילת השנה, גאודנזי נבחר כיו”ר החדש והוצגה בפני מועצת השחקנים תכנית לשינוי פני הסבב, אלא שמהר מאוד הכתה הקורונה והקלפים נטרפו. בימים האחרונים צצו שמועות על הקמת ארגון שחקנים חדש בראשות ג’וקוביץ’ ופוספיסיל, והיום התברר לנו שהארגון אכן הוקם, כאשר ג’וקוביץ’ ופוספיסיל יהיו נשיאים משותפים של הארגון למשך השנתיים הראשונות של קיומו. מטרתו של הארגון, לדבריו של ג’וקוביץ’, אינה להחליף את ה-ATP אלא להוות גוף יציג של השחקנים שיאפשר לטניסאים לשלוט בסבב במידה רבה יותר. ג’וקוביץ’, פוספיסיל וג’ון איזנר התפטרו ממועצת השחקנים של ה-ATP על רקע הקמת הארגון החדש.
כל שלטונות הטניס, כולל ה-ATP, ה-WTA, וה-ITF הביעו התנגדות צפויה למהלך. ההתנגדות המעניינת יותר הגיעה מכמה טניסאים מרכזיים, ובראשם פדרר ונדאל. פדרר, נדאל, קווין אנדרסון, יורגן מלצר, ברונו סוארס וסאם קוורי שלחו מכתב פתוח ובו התנגדו נחרצות לחתימת טניסאים על הצטרפות לארגון החדש. הנימוקים שלהם רבים ומגוונים, ובראשם הטענה שבזמנים אלה יש להישאר מאוחדים, וכן תהיות קונקרטיות בנוגע לסיכויים ולסיכונים של המהלך של ג’וקוביץ’ (למשל: מה יקרה אם הטורנירים יתקוממו? מה יקרה לכל הזכויות של השחקנים שהושגו במו”מ עם ה-ATP כמו פנסיה, ביטוח וכו’?). פדרר, נדאל ושות’ אף ציינו כי מועצת השחקנים כולה הסכימה בתחילת 2020 לתת לגאודנזי ולהנהלה החדשה שנה תמימה לממש את החזון החדש שלהם, וההחלטה לחזור בהם מההסכמה הזאת באמצע 2020 לא מתיישבת עם מה שהוסכם על כל השחקנים.
ביקורת מרכזית נוספת על היוזמה החדשה היא כי לא מעורבות בה שום טניסאיות. ה-PTPA קם על טהרת הגברים. המבקר המרכזי של המהלך הזה הוא אנדי מארי, הפמיניסט הראשי בסבב.
ג’וקוביץ’, מצדו, טען כי המהלך מתבקש לאור חוסר ההשפעה של השחקנים על החלטות מרכזיות בסבב. כדוגמה מרכזית הוא ציין את ההחלטה התמוהה של הסבב להשבית את הטורניר בסינסינטי-לא-סינסינטי ליום בעקבות ההתרחשויות הפוליטיות בארה”ב. דוגמאות כלליות יותר הן חוסר הרצון של טורנירי הגראנד סלאם לשבת למו”מ עם השחקנים בנוגע לפרסים הכספיים וזכויות שידור, וכן היעדר יכולת להשפיע על שיבוץ של טורנירי מאסטרס בלוח השנה. “האנשים הבכירים בגופי השלטון של הספורט שלנו צוחקים על השחקנים כי השחקנים אינם מאוחדים. לא לוקחים אותנו ברצינות,” כתב ג’וקוביץ’.
לגבי הטענה שהארגון הוא גברי בלבד, פוספיסיל השיב שהוא בהחלט רצה שהנשים יצטרפו כבר מתחילתו והיה בקשר צמוד עם סלואן סטיבנס בנוגע לכך, אבל המהלך לא הבשיל. בכל מקרה, טוען פוספיסיל, זו רק ההתחלה וברור שהכוונה היא לצרף גם את הטניסאיות למהלך.
ארגון השחקנים החדש שכר משרד עורכי דין ענק בשם נורטון, רוז ופולברייט, שבראש הסניף הקנדי שלו עומד עורך דין בשם וואליד סולימאן. בתור עורך דין לשעבר, אין לי ברירה אלא להביע את שאט הנפש שמתעורר בי כשאני קורא את התגובות הפומביות שפרסם סולימאן בשם הסבב החדש. סולימאן טען שתגובות גופים השלטון הן “בריוניות“. על מנהלי הגראנד סלאמים אמר סולימאן: “הניסיון שלי עם החבר’ה האלה הוא שהם האנשים הכי יהירים, אליטיסטים, מנותקים, חיים בבועה שכנראה שאי פעם פגשתי“.
תזכרו את זה טוב טוב: שום דבר טוב מעולם לא יצא מעירוב של עורכי דין בסכסוך שאפשר היה לפתור בלי עורכי דין.
מכל מקום, כרגע הסבב כמרקחה. לארגון החדש של ג’וקוביץ’ ופוספיסיל הצטרפו כמה טניסאים בולטים כמו שלושת הקנדים מילוש ראוניץ’, דניס שפובלוב ופליקס אוז’ה-אליאסים, וכן מתאו ברטיני, איבו קרלוביץ’, דייגו שוורצמן וגידו פלה, אבל טניסאי צמרת אחרים מתנגדים או לפחות יושבים על הגדר. מארי, כאמור, אמר שהיעדר הנשים בארגון החדש מונע ממנו מלהצטרף אליו. דניל מדבדב אמר שיצטרך לבחון את היוזמה עוד כדי להחליט מה עמדתו. עמדתם של טניסאים רבים לא ידועה כרגע.
בשולי הדברים, אין אלא לתהות האם היוזמה החדשה של ג’וקוביץ’ מהווה חלק מהמרד שלו נגד עולם הטניס, שמעולם לא העלה אותו על נס למרות הישגיו האדירים, והעדיף לראות בו מין בן חורג לעומת פדרר ונדאל האהובים. ברור שג’וקוביץ’ לא מת על שלטונות עולם הטניס, בלשון המעטה, וברור שארגון השחקנים החדש הוא תקיעת אצבע גדולה ושמנה בעיניהם. ימים יגידו האם המהלך של ג’וקוביץ’ יטיב עם השחקנים או לא. מה שברור הוא שג’וקוביץ’ מיצב את עצמו כפורץ דרך ונועז במיוחד, לטוב ולרע, ומי שלא מפחד להתייצב מול מי ממסד שמעולם לא אימץ אותו.
