גבר ישראלי כבן 30 נמצא סרוח על ספה בדירתו בתל אביב, מיוזע וקצר נשימה, בשעה 4:10 לפנות בוקר בשעון ישראל. על מחשבו הנייד נמצאה טיוטת מסמך שמתארת ניצחון של רפאל נדאל בגמר אליפות ארה”ב בשלוש מערכות מול דניל מדבדב. כוחות ההצלה שאלו את הגבר מה קרה, וכל שהוא הצליח למלמל היה “הטיוטה… כבר אינה רלוונטית”.
בטיוטה נכתב על “האבולוציה של רפאל נדאל”. שחקן שהיה כביכול בעבר לוחם אגדי, אך שדרג את עצמו למכונת טניס התקפי משומנת ומשוכללת. נכתב על השיפור הדרמטי בהגשה הראשונה של נדאל, על הטקטיקה המוצלחת שלו לגמור נקודות במהירות. על כך שמעולם לא היה טניסאי שהשתנה והתפתח כל כך במהלך הקריירה שלו, וממש הפך את עורו. נכתב גם על דניל מדבדב שאמנם שיחק משחק נאה אך נפל משמעותית מנדאל, ואולי אם ישפר את ההגשה הממוצעת שלו ואת היכולת שלו להכות בעצמה מהקו האחורי, לתקוף הגשות שניות ולעלות לרשת, יהפוך לשחקן מדהים באמת.
אלא שהטיוטה חסרת הערך נכתבה כשנדאל הוביל בשתי מערכות ובשבירה. ניתן לסלוח למי שכתב אותה. שחקנים לא נוטים להפסיד בגמרי גראנד סלאם מעמדה כזו. בוודאי לא טניסאים שעונים לשם רפאל נדאל. שחקנים כמו דניל מדבדב, בגמר גראנד סלאם ראשון, מול טניסאים שעונים לשם רפאל נדאל, לא מסוגלים שלא לוותר במצב כזה. בוודאי שבפיגור שתי מערכות ושבירה בגמר גראנד סלאם ראשון מול טניסאים שעונים לשם רפאל נדאל הם לא מסוגלים להעלות את הרמה שלהם, להוריד את כמות הטעויות שלהם, להכות בכדור חזק יותר ומדויק יותר, להאמין בניצחון עוד יותר, ואיכשהו לשבור, ואז לשבור שוב, ולנצח במערכה השלישית, ולנצח במערכה הרביעית, ואז עוד להגיע לשלוש נקודות שבירה בתחילת המערכה החמישית.
וטניסאים שעונים לשם רפאל נדאל? שמם הולך לפניהם, כמובן, אך אנו יודעים גם שטניסאים מסוג זה הם מבוגרים למדי בתקופה זו, והברכיים הציקו להם בעבר, וכמוהן גם השרירים, ואיכשהו הולחמים הוותיקים האלה הפסידו במשחקים שוברי לב דווקא במשחקים ארוכים ביותר שבעבר היו הלחם והחמאה שלהם. וממילא טניסאים בכלל, לא משנה לאיזה שם הם עונים, מתקשים לחזור ולתפקד אחרי שאיבדו הובלה של שתי מערכות ושבירה, והתהלכו על המגרש עייפים, עם מבט מובס, והחבטות שלהם איבדו אט אט מעוקצן. ומדוע להאמין כשטניסאי צעיר מרקד מולך ונראה חסר מורא ובטוח בעצמו כפי שרק האלופים הגדולים ביותר בהיסטוריה נראו אי פעם?
אלא שהטניסאי המסוים הזה שעונה לשם רפאל נדאל שרד את הקאם באק. הוא הציל שלוש נקודות שבירה בתחילת המערכה החמישית, ואז לא ויתר גם בפיגור 0-40 במשחקון ההגשה של הטניסאי הצעיר המרקד, ושבר אותו, ואז שבר שוב, ולאחר נקודה ארוכה במיוחד כרע על הקרקע והתבונן ארוכות ברצפה כאומר “איני מאמין, איני מאמין, איני מאמין”.
והטניסאי המסוים ההוא, הצעיר, המרקד, שעונה לשם דניל מדבדב, לא ויתר גם אז, בפיגור שתי שבירות במערכה המכריעה בגמר הגראנד סלאם הראשון שלו מול הטניסאי המסוים האחר שעונה לשם רפאל נדאל, ונלחם ושבר, מנצל שגיאה כפולה של אותו נדאל, שנגרמה בשל קריאה של הפרת הזמן המוקצב לפי שעון העצר שקרא שופט הכסא, ושרד את שריקות הבוז הרמות מהקהל, ואת בוכנת המנוע של אותו נדאל שלפתע עלתה וירדה בקצב מסחרר שלא נראה כבר שעות ארוכות על המגרש, מתודלקת בדלק האדרנלין, מניעה את רגליו של נדאל כאילו חזר להיות לרגע אותו טניסאי בן 19 שמוכן לרוץ על המגרש בספרינט גם עשר שעות ברציפות.
וכך המספרים המשיכו לרצד על לוח התוצאות בצורה שאינה הגיונית עבור כל מי שעקב בחייו אחרי משחק טניס, בטח ובטח משחק טניס של טניסאים מסוג רפאל נדאל, בטח ובטח משחקי טניס מסוג גמר גראנד סלאם בהם משחק טניסאי מסוג רפאל נדאל, וכך 5-7 3-6 2-4 הפך ל-5-7 3-6 7-5 6-4 2-1 40-15, והתוצאה הזו הפכה ללא אזהרה ל-2-5 במערכה החמישית דווקא לטובת זה שהוביל בהתחלה ופיגר באמצע, וזו הפכה ל-4-5 בלבד לטובת אותו שחקן שעמד לפני כמה רגעים על סף ניצחון ברור, ואז 40-30 – נקודת שבירה לטניסאי שאמור היה להפסיד שעתיים וחצי לפני כן! – ולבסוף התייצב לוח התוצאות והתקבע וקרא 5-7 3-6 7-5 6-4 4-6. המספרים מספרים סיפור, בוודאי, אך הסיפור הזה חלקי כל כך, מעוקר ממהותו האמיתית, מה בינו ובין מה שעיננו חזו בו.
ואותו נדאל, זה מתיאוריית האבולוציה – ממש דארווין! – כלל לא הפך את עורו אחרי הכל. לב הלוחם לא יצא לחופשה ללא תשלום ופינה את מקומו ללבו של איזה פדרר או איזה צונגה. בסופו של יום, בעונה בה ניסה לסגל לעצמו סגנון משחק חדש, אגרסיבי מתמיד, ההישג המדהים ביותר של נדאל הושג בזכות אותו טניס ישן וטוב, בזכות אותו לב הגלדיאטור, בזכות הנכונות להמשיך לרוץ, להמשיך לחבוט, להמשיך להחזיק את הראש גבוה גם כשחובטים בו שוב ושוב, לא לשקוע גם כשנראה שאין מנוס אלא לעשות כן.
ואותו מדבדב, זה שלא אמור היה לעשות את מה שעשה, זה שכביכול לא היה טוב מספיק כדי להתחרות באותו נדאל, התגלה כטניסאי בשיעור קומה עצום, לא רק בגלל גובהו. איך אפשר בכלל למצוא מילים כדי לתאר את מה שעשה, את הקילומטרים שרץ, את המבט הממוקד, הרצחני, שנעץ היישר בעיניו של הטניסאי שגדול ממנו, כביכול, בכמה מידות. העתיד לוט בערפל, כך אומרים, ובכל זאת העננה בכדור הבדולח שאני מדמיין שיש לי התפזרה מעט היום ובין הערפילים התגלו מאה תשעים ושמונה סנטימטרים, מוצאם ברוסיה, תסרוקתם מפוקפקת, והם אוחזים בגביעי גראנד סלאם.
כה מלמל האיש המיוזע על הספה. ואז הוסיף – עוד מעט צריכים לקום וללכת למשרד. כולי תקווה שמעט מרוח הלחימה של נדאל תשרה עלי במשימה הזו.
