(נכתב בתגובה למאמר של רוגל אלפר – https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.3848148)
אני רואה לנגד עיני שתי חוויות מעצבות כשאני מנסה להתחקות אחר שורשי האתאיזם שלי. שתיהן התרחשו בגיל רך וקשה לי לומר איזו מהן קדמה. הראשונה התרחשה מחוץ לבית הכנסת בבית יצחק, לשם הגעתי יחד עם המשפחה שלי. אני לא יודע מה עשינו שם, שכן אנחנו לא מבקרים בבתי כנסת כמעט לעולם. ככל הנראה נחגג איזה חג. כך או כך, יצאתי מבית הכנסת, אחזתי בכיפה מקטיפה שהייתה על ראשי, השלכתי אותה על הרצפה וקפצתי עליה. בנות הדודה המופתעות שלי, שעמדו לצידי, צעקו “נמרוד! מה אתה עושה?!”, אבל אני לא התרשמתי והמשכתי לרמוס את הכיפה. אני לא זוכר מה הוביל אותי למעשה. את המעשה עצמו אני זוכר היטב.
החוויה השנייה התרחשה בעת כלשהי בין כיתה א’ לכיתה ג’. עמדנו במרתף מתחת לאולם הספורט כשהערס הקשוח ביותר בכיתה ניגש אלי ושאל אותי אם אני מאמין באלוהים. אני זוכר שחשבתי לעצמי שמעולם לא הקדשתי לסוגיה מחשבה, אבל אם עלי לבחור בין האפשרויות שעומדות לנגד עיני, ללא ספק עלי לכפור בקיומו של האל. השבתי לערס שאני לא מאמין באלוהים, והוא השיב מצידו שאם כך, אני לא יהודי.
(במרוצת השנים שמעתי את ההאשמה הזאת פעמים רבות. נניח כשאמרתי שאני אוהב לזלול פיצה עם פפרוני בפסח, או שאני לא צם ביום כיפור. במשך כמה שנים הפנמתי את ההאשמה, והודיתי שנכון, איני יהודי. אולם עם השנים הגיעה ההבנה שיהדותי, מה שלא תהיה, לא תלויה באמונתי או בהיעדרה).
(באותה עת חשבתי שהערס בוודאי שונא אותי ורוצה להרביץ לי. היום אני חושב שהוא דווקא חיבב אותי. אולי בכלל לא היה ערס).
נדמה לי שהכרזות מוקדמות אלו היו שקולות לטיפוס על עץ. הייתי אתאיסט מחוץ לארון והיה עלי להגן על עמדתי. בכל הזדמנות ובכל ויכוח על אודות קיום האל נהגתי לשטוח את תפישת עולמי חסרת האלוהים בכל כובד משקלה. לא פספסתי הזדמנות להסביר שהאל לא קיים, ולא ויתרתי על אפשרות לקבוע שמי שסבור ההפך מטומטם למדי.
כשהייתי חייל, כתבתי דבר מה זועם ברוח זו על אודות אי קיום האל, ואי קיום שכל בקודקודם של אלה הזובחים לו. סבתא זיס קראה את מה שכתבתי. כשהגעתי אליה לביקור, היא תפסה אותי לשיחה קצרה. זה היה עמוק בתוך תקופת הפרקינסון, כשכל מילה שהצליחה לגלגל על לשונה הייתה יקרה במיוחד עבורי. זיס אמרה לי בפשטות כי “נמרוד, אין אלוהים. אבל הדת עוזרת להרבה אנשים”. די היה לי בכך. הנחתי את נשקי.
מאז לא השתתפתי עוד בוויכוחים על קיום האל, ואני משתדל שלא להעליב את המאמינים.
חבל שלרוגל אלפר לא הייתה סבתא כמו שלי.
