חלקי המדריך לנבכי עולם הטניס שפורסמו עד כה: חלק א’ – סוגי הטורנירים ומבנה לוח השנה | חלק ג’ – סוגי החבטות וסיבובי הכדור
חלק ב’ של המדריך מסביר נקודה מבלבלת למדי עבור אוהדי טניס רבים – שיטת הדירוג העולמי. אענה כאן על כמה שאלות: מדוע יש דירוג עולמי? כיצד שחקנים מרוויחים נקודות? מה משמעות הביטוי “להגן על נקודות”? מה ההבדל בין הדירוג הרגיל לדירוג המרוץ?
כמו ברשומה הקודמת, אתמקד בעיקר בסבב הגברים, אך עיקרי הדברים דומים וכמעט זהים גם בסבב הנשים.
דירוג עולמי – היסטוריה קצרה
הדירוג העולמי במתכונתו הנוכחית (פחות או יותר) הושק לראשונה בקיץ 1973. מי מכם שמכיר מעט את היסטוריית הטניס עשוי להרים גבה. העידן הפתוח – הוא התקופה בה טניסאים מקצועיים ומה שכונה בעבר טניסאים “חובבנים” משחקים זה לצד זה באותו סבב, שהמבנה שלו דיי דומה למבנה היום – התחיל הרי ב-1968. על כך יש רק לומר שטחנות הטניס טוחנות לאט.
כשהושק, מטרתו של הדירוג העולמי הייתה פשוטה: לקבוע איזה טניסאים זכאים לשחק בטורנירים השונים. הדירוג הוא למעשה מערכת של קביעת זכאות להשתתפות בטורנירים. אם 30 טניסאים מעוניינים לשחק בטורניר שיש בו רק 28 מקומות, הרי ש-28 הטניסאים הבכירים בדירוג ישתתפו בו, והשניים הנחותים מבחינת דירוג יוותרו בחוץ.
זו עדיין מטרתו העיקרית של הדירוג. נוספו לו לאורך השנים שתי מטרות. אחת מהן היא לקבוע את דירוגו של כל טניסאי בתוך הגרלת התחרות. כפי ששמתם לב בוודאי אם עקבתם אחרי תחרות טניס, המדורגים הבכירים לא יכולים להיפגש בשלבים המוקדמים של הטורניר. ארחיב על כך בהמשך. המטרה האחרת, אולי המרכזית עבור אוהדי הטניס, היא לקבוע למי יש יותר גדול. כולם רוצים לשכון בראש פירמידת הדירוג, אפילו שהדירוג הוא סתם שיטה מתמטית שרירותית לקבוע מי הצליח יותר בפרק זמן שרירותי מסוים.
הדירוג כיום
אלפי טניסאים משחקים כל שנה בשלל טורנירים ברחבי העולם, כפי שפורט בפרק א’ של מדריך הנבוכים. חלק מהטורנירים אינם מקצועיים, וחלקם כן. הגדרה פשוטה אפשרית של “טורניר מקצועי” היא שמדובר בטורניר שמחלק נקודות דירוג לטובת הדירוג העולמי של סבב ה-ATP (סבב הטניסאים המקצועי) או סבב ה-WTA (סבב הטניסאיות המקצועי).
השיטה פשוטה. ככל שתנצח יותר משחקים, וככל שהניצחונות יתרחשו בטורניר גדול יותר, תזכה ביותר נקודות דירוג. כך נראית הטבלה המפורטת של נקודות הדירוג, כאשר לשם הפשטות התעלמתי מטורנירים קטנים יותר כמו טורנירי צ’לנג’ר ופיוצ’ר:
כפי שניתן לראות, זכייה בטורניר גראנד סלאם שווה 2,000 נקודות, כמו זכייה בשני תארי מאסטרס. העפלה לרבע גמר גראנד סלאם שווה יותר מזכייה בטורניר 250 שלם, ובדיוק כמו העפלה לחצי גמר בטורניר מאסטרס.
שיטת הדירוג משקפת באופן מסוים את מאווייהם של טניסאים. הרי אין ספק שזכייה בתואר גראנד סלאם היא פסגת השאיפות. מצד שני, ספק אם זכייה בשני טורניר מאסטרס שווה ביוקרתה לזכייה בטורניר גראנד סלאם אחד. ברור שזכייה בארבעה טורנירי 500 אינה שקולה לזכייה בגראנד סלאם. יש בשיטת הדירוג עיוות לטובת טורנירי הסבב שאינם גראנד סלאמים, ונגד טורנירי הגראנד סלאם, שהם יוקרתיים בהרבה מכל טורניר אחר בצורה שאינה משתקפת בדירוג העולמי.
הסיבה לעיוות המסוים של הדירוג היא פשוטה. סבבי ה-ATP וה-WTA מנהלים את כל הטורנירים שמחוץ לגראנד סלאמים, בעוד שהגראנד סלאמים הם גופים עצמאיים. הסבבים רוצים שלטורנירים שלהם יהיה כמה שיותר משקל.
מצד שני, ניתן גם לטעון שהדירוג כלל לא מעוות. הרי סבב הטניס העולמי הוא ארוך ומגוון ולא הוגן לשפוט טניסאים על סמך הופעות בארבעה טורנירים בלבד, כשכל טניסאי משחק בעשרות טורנירים בשנה.
עד כאן הכל היה פשוט למדי. יותר ניצחונות גדולים משמעם דירוג גבוה יותר. עתה העניינים יסתבכו.
הדירוג כמערכת שנתית
הדירוג העולמי בנוי רק על טורנירים שהתקיימו ב-52 השבועות שקודמים לכל דירוג. הדירוג הרשמי מתפרסם כל יום שני (מלבד במהלך טורנירי הגראנד סלאם וטורנירי המאסטרס באינדיאן ולס ומיאמי, אז הדירוג מתעדכן רק ביום שני שלאחר סיומם), והנקודות בו משקפות רק את התוצאות של כל טניסאי ב-52 השבועות שקדמו לאותו יום שני.
במילים אחרות: בכל יום שני במהלך השנה, כאשר מסתיים שבוע תחרויות, מאבדים כל הטניסאים בדירוג העולמי את נקודות הדירוג שזכו בהם במהלך השבוע המקביל בשנה שעברה.
אמחיש בדוגמה. ניק קיריוס זכה בשנה שעברה בטורניר מסדרת ה-500 באקפולקו. הטורניר התקיים בשבוע השמיני של העונה, בין ה-25 בפברואר ל-2 במרץ. טורניר אקפולקו ב-2020 יתקיים שוב בשבוע השמיני של העונה, יתחיל ב-24 בפברואר ויסתיים ביום ראשון, 1 במרץ. ביום שני, 2 במרץ, יגרעו 500 נקודות מהדירוג העולמי של ניק קיריוס. אלה הן הנקודות בהן זכה באקפולקו ב-2019. הסיבה שהנקודות יגרעו היא שעברה שנה מאז שזכה בהן, וכל נקודות הדירוג תקפות לשנה אחת בלבד.
קיריוס יוכל “להגן” על הנקודות כולן אם יזכה שוב באקפולקו. אם יעשה זאת, 500 נקודות דירוג יגרעו מהחשבון שלו, ו-500 נקודות חדשות, כנגד הזכייה ב-2020, יחושבו לטובת הדירוג. בחישוב הכללי, סכום נקודות הדירוג של קיריוס ישאר זהה.
אולם אם קיריוס יפסיד, למשל, בחצי הגמר, הוא יאבד 500 נקודות וירוויח רק 180 נקודות חדשות. במצב כזה סכום נקודות הדירוג שלו יירד ב-320 נקודות. על מצב כזה אומרים שקיריוס לא הצליח “להגן” על הנקודות מהשנה שעברה.
מכך יוצא שזכייה בסכום גדול של נקודות היא פינוק גדול לשנה אחת בלבד. אם לא יצליח לשחזר את ההצלחה, דירוגו של הטניסאי יפגע וידרדר שנה לאחר הזכייה.
חוקים נוספים
הרשומה הזו ארוכה למדי, כך שלא אכנס לשלל הדקויות שבשיטת הדירוג. אציין באופן כללי שאכן ישנן עוד דקויות בנמצא. למשל: הדירוג של כל טניסאי מורכב מ-18 טורנירים בלבד (או 19, במקרה של הטניסאים שמשחקים באליפות סוף העונה). מתוך 18 הטורנירים האלה, יש מגבלות גם על התמהיל. כל ארבעת טורנירי הגראנד סלאם, ושמונה מטורנירי המאסטרס (כולם מלבד מונטה קרלו), חייבים להיחשב כחלק מהדירוג של כל טניסאי שזכאי להשתתף בהם.
המחשה: נניח שיש בנמצא טניסאי שמשחק במיטבו רק בטורנירי 250. למעשה, הוא טוב כל כך עד שהוא זכה בעשרה טורנירי 250 במהלך שנה אחת. בטורנירי הגראנד סלאם ובטורנירי המאסטרס, לעומת זאת, הוא ממש גרוע. הוא הפסיד בסיבוב הראשון בכולם.
אותו טניסאי יסבול מאוד משיטת הדירוג. מכיוון שהדירוג שלו חייב לכלול את 12 טורנירי החובה (טורנירי הגראנד סלאם ושמונה מטורנירי המאסטרס), רק שש תוצאות מבין הזכיות שלו בטורנירי ה-250 יבואו לידי ביטוי. ארבע הזכיות הנוספות פשוט לא יחשבו בדירוג העולמי של אותו טניסאי משונה ודמיוני.
עוד דקות שחשוב להכיר היא הדירוג המוגן. אם טניסאי נפצע ואינו יכול לשחק במשך למעלה מחצי שנה, הסבב “יקפיא” את הדירוג של אותו טניסאי כשיחזור לסבב, למשך תשעה טורנירים או תשעה חודשים (פרק הזמן הקצר מביניהם). ההקפאה תהיה של הדירוג הממוצע של אותו טניסאי במשך שלושת החודשים הראשונים בהם היה פצוע, ולא תיחשב לטובת דירוג בטורנירים (seeding).
כאמור, ישנם עוד שלל ניואנסים, אולם די לרוב המכריע של אוהדי הטניס בכך.
דירוג בטורנירים (seeding)
כפי שציינתי בפתיחה, חשיבות נוספת של הדירוג העולמי היא דירוג בתוך התחרויות עצמן. כאשר מגרילים את הטניסאים לבית הגמר של התחרות, מפרידים בין הטניסאים רמי הדירוג ביותר כדי למנוע משחקים מוקדמים בין המועמדים הבכירים לזכייה. כך, למשל, המדורג ראשון והמדורג שני יוכלו להיפגש רק בגמר. המדורג שלישי והמדורג רביעי יוכלו לפגוש את המדורגים ראשון ושני רק בחצאי הגמר, וכן הלאה.
הגרלת הטורנירים נקבעת תמיד על ידי הדירוג העולמי שהתפרסם שבוע לפני פתיחת התחרות. לכן יש לעתים חשיבות מכרעת למצב הדירוג העולמי לפני טורנירים גדולים. יש הבדל עצום אם טניסאי מדורג במקום השני או השלישי, למשל, או בין אם הוא מדורג בכלל או לא מדורג בכלל. נמחיש: באליפות אוסטרליה הקרובה נדאל וג’וקוביץ’ ידורגו ראשון ושני, והמשמעות היא שיוכלו להיפגש רק בגמר. פדרר ידורג שלישי, והמשמעות היא שבהכרח יוכל לפגוש את נדאל או ג’וקוביץ’ כבר בחצי הגמר.
גם על הדירוג ה-32 והאחרון באליפות אוסטרליה תהיה תחרות צמודה בין טניסאים כמו מילוש ראוניץ’, טיילור פריץ, כריסטיאן גארין ודושן ליוביץ’. אם ראוניץ’, למשל, ידורג במקום ה-32, הוא ימנע ממפגש עם יתר המדורגים עד לסיבוב השלישי. אם ידורג 33 לפני התחרות ויפספס בכך את הדירוג באליפות אוסטרליה, הוא יוכל לפגוש טניסאי על כמו ג’וקוביץ’ או נדאל כבר בסיבובים הראשון או השני.
דירוג המרוץ
עד כה נכתב כאן על הדירוג העולמי, שחשיבותו קריטית לקבוע מי ישחק בטורנירים השונים ומי ידורג בהם.
בנקודה זו, אסביר ואדגיש: הדירוג שמכונה “דירוג המרוץ” אינו בעל חשיבות דומה. למעשה, אין לו כל חשיבות מעשית כלל. הוא כלי שיווקי בלבד.
דירוג המרוץ הושק על ידי סבב ה-ATP כדי לשווק את אליפות סוף העונה, בה כידוע משחקים רק שמונה הטניסאים הבכירים בעולם בסוף העונה. מכיוון שהדירוג הקובע לצורך משחק באליפות סוף העונה הוא הדירוג האחד-לפני-אחרון בעונה, החליטו לשווק את צבירת הנקודות במהלך העונה כמין מרוץ בו הטניסאים מתחרים על הזכות לשחק באליפות סוף העונה.
השיטה כאן פשוטה יותר. דירוג המרוץ כולל רק את נקודות הדירוג בהן זכה כל טניסאי מתחילת העונה. כלומר, אין שום התחשבות במה שקרה בשנה שעברה. המושג של “להגן על נקודות” לא קיים בדירוג המרוץ.
דוגמה: יוני ארליך ואנדי רם זכו בתחילת 2008 באליפות אוסטרליה. מכיוון שאליפות אוסטרליה היא הטורניר הגדול הראשון בעונה, הטניסאים שזוכים בו ידורגו תמיד ראשונים בדירוג המרוץ מיד לאחר אליפות אוסטרליה. אין לכך כל משמעות מלבד הברור מאליו, והוא שהטניסאים שזכו באליפות אוסטרליה היו המצליחים ביותר בחודש הראשון של העונה.
(הערת אגב על תופעה שמשעשעת אותי: מדי פעם תתקלו בעיתונאי ישראלי שיכתוב שרם וארליך דורגו ראשונים בעולם ב-2008. עיתונאי כזה הוא חסר מושג בסיסי בטניס, מכיוון שהוא אינו יודע מה משמעותו של דירוג המרוץ. רם וארליך לא דורגו ראשונים מעולם בדירוג העולמי, הרשמי.)
בדירוג המרוץ כן יש תועלת, עם זאת, כסוג של אינדיקטור. אנחנו יכולים להציץ בו במהלך כל שבוע במהלך העונה ולהעריך למי הולך יותר טוב ופחות טוב באותה עונה. אחד התחביבים שלי, למשל, הוא בדיקת מצבו של רפאל נדאל בדירוג המרוץ לאחר אליפות צרפת, כאשר החלק החזק שלו בעונה מסתיים. ברוב השנים אפשר ללמוד על מצבו של נדאל ממיקומו ומצבו בדירוג המרוץ בנקודה הזו, יותר מאשר בנקודות אחרות במהלך העונה.
שאלות? הערות? בקשות לקראת הרשומות הבאות? כתבו לי בתגובות.
