בעבר הלא רחוק כל כך חשתי כי העבר פרוס לפני במלוא תפארתו, וכי ביכולתי לשלוף כל זכרון מכל אירוע משמעותי (ואף מאירועים לא משמעותיים) שהתרחש בחיי, לשוות אותו כנגד עיני רוחי ולהתענג או להתייסר למולו. מזוין בזכרונות רבים, חיי נראו מגוונים, מפוארים ומרובדים מאוד. כל הווה לווה בעבר עשיר שהוביל אליו, טען אותו במשמעות והופך אותו לחוליה בשרשרת הרגעים שהיא חיי.
עם הזמן, אני נוכח לדעת כי זכרוני מוגבל במידה רבה, ויותר ויותר רגעים ואנקדוטות נעלמו ממנו. איני קשיש בא בימים, אני מוחה כאשר נעלם ממני שם של אדם שהכרתי או כאשר אני נתקל בתמונה של אירוע ששכחתי מקיומו, אולם הזיכרון אינו מתרשם ממחאותי ונותר סרבן, עיקש וסלקטיבי. מכיוון שתקופות חיים א’ וב’ נעלמות אט אט תחת מעטה ערפל דק, אני מרפה מהניסיונות לשחזר את תקופות ג’ וד’, מכיר בתבוסתי אל מול הצטברותם של חולות הזמן.
בתהליך זה, סופו של ההווה להפוך לאי מבודד, שלא מקושר עוד לעבר המפואר שלי. האירועים שהובילו אותי ליום זה גם הם איים מבודדים, חסרי הקשר. עצים ספורים לצד נווה מדבר בלב שממה, במקום יער נאה שנעים להשקיף עליו.
לפיכך בכוונתי להקים סטארט אפ. אגש לרשם החברות ואבקש לפתוח את חברת נמרוד בע”מ, בה אמנה את עצמי למנכ”ל. אשכור מספר עובדים, וכמו מנכ”ל שמבצע את עבודתו לשביעות רצון בעלי המניות והדירקטוריון, אאציל עליהם סמכויות שיהיו קריטיות לעתיד החברה, הוא עתידי שלי. סמנכ”ל רעננה, למשל, יהיה אחראי על ריכוז כל הזכרונות משנות חוק לימודי. בישיבת ההנהלה השבועית, הוא ידאג להעלות מולי זכרונות נשכחים משנות התבגרותי. למשל, שבכיתה ד’ קיבלתי את הציון הכי גבוה בכיתה במבחן במדעים, כי הייתי בין התלמידים היחידים שזכרו שאלומיניום מוליך חשמל, או שבכיתה ח’ היה בשכבה ילד מרושע שניסה להתחיל איתי מכות כמה פעמים כי הייתי גבוה ממנו בכעשרים סנטימטרים (לא שיתפתי איתו פעולה, לא מכיוון שלא האמנתי באלימות אלא מפני שקפאתי מפחד).
לאחר שסמנכ”ל רעננה יסיים את דבריו, יקבל את רשות הדיבור סמנכ”ל הצבא, והוא יספר, לדוגמה, על הפעם בה עליתי על גג המפי”ק (זה נגמ”ש בו יושבים מפקדי סוללת תותחנים) והשתנתי ממנו באמצע הלילה, ואחד המפקדים האחרים קרא לשומר כדי שיחשוף אותי בערוותי, או על הפעם בה צ’מקה ואני איישנו מחסום בצפון השומרון והחלטנו להשליך בצד את השכפ”צים שלנו ולהישכב על הרצפה הקרירה בחוסר מעש, במה שהיה נחשב לבטח לשבירת שמירה שעונשה ריתוק ארוך במקרה הטוב והשלכה לכלא צבאי במקרה הרע, בזמן שהמג”ד המאיים והמנוול בדיוק הגיע למחסום ברכב המשוריין שלו, אבל בדרך נס לא תפס אותנו.
סמנכ”ל שנות האקדמיה יזכיר את שנה א’ בלימודים לתואר הראשון, בה יצאנו לאכול המבורגר ולשתות בירה אחרי אחד ממועדי א’ האחרונים של תקופת המבחנים, צהריים של יום יפה שהסתיימו כשאני שיכור למדי מבירה ומחיבה לחברי היפים והנבונים. לאחר שחזרתי למעונות בכפר הסטודנטים הדלקתי את המחשב וגיליתי שנכשלתי במבחן בדיני עונשין ושדביר קיבל באותו מבחן מאה עגול, ואז הלכתי לישון, מסובב ומבולבל, ובמידה מסוימת התעוררתי רק לאחר חודשיים, כשהסתיימה תקופת המבחנים הקשה ההיא שלימדה אותי שיעור בצניעות.
מכיוון שמדובר בכל זאת בסטארט אפ בעל מגבלות תקציביות, אוותר בינתיים על שכירת עובד שיזכיר לי את שנותי כעורך דין. הן טריות למדי בזכרוני, ואני לא משוכנע שאני צריך תזכורת לגבי ריב שרבתי עם עורכת דין מגעילה מפרקליטות מחוז תל-אביב (ריב בו צדקתי לחלוטין), או תזכורת לגבי ריב שרבתי עם עורך דין ערבי מפרקליטות מחוז דרום (ריב בו טעיתי לחלוטין), או תזכורת לגבי כל אחד מעשרות הריבים שרבתי על גבי ניירות עם עורכי דין יריבים, במסגרת העבודה המכונה לרוב “ליטיגציה” ושאותה אני מכנה “לריב”.
לבסוף ידבר יד ימיני, האדם החשוב ביותר בחברה, הוא סמנכ”ל אהבה. לתפקיד זה אגייס את האדם המוכשר, היצירתי והמנוסה ביותר שאוכל למצוא, ואעניק לו חבילת שכר נאה שכוללת אופציות בחברה המתפתחת. סמנכ”ל אהבה יציג בפני, באמצעות תמונות, צלילים, ריחות ומילים, את הרגע היפה בו, למשל, דורין ואני התעוררנו בשעה בוקר מוקדמת בפארק ילוסטון שבווייומינג, ארה”ב, קופאים מקור, ואכלנו לארוחת בוקר שאריות של פיצה שקנינו בליל אמש, או את השקיעה שירדה על ירושלים ביום שישי במהלך ספטמבר 2016, שגם במהלכה אכלנו שאריות אוכל, אך הפעם היה אלו שאריות האוכל מהחתונה שלנו, והתיישבנו ליד שולחן במרפסת וצפינו בשקיעה ושוחחנו על האירוע שהתרחש זה עתה.
ישיבת ההנהלה תיחתם כאשר אני אסקור את מצב החברה העכשווי, וכולנו נחבר ביחד את הנקודות, נבין כיצד הגענו עד הלום וכיצד נגיע עד לתחנה הבאה, מה שהיא לא תהיה, ונעמיד פנים שיש לנו שליטה על הדבר הזה שנקרא חיינו.
