קרוב לעיר ברגה, על חופו של האוקיינוס האטלנטי, עמדנו בקצהו של צוק גבוה מאוד שקרוי סוף העולם ובימים בהירים [כך אמרו] אפשר לראות משם את ניו יורק.
היו בלא ספק אנוסים בכל מקום. יכלת להכיר אותם לפי המראה הכמו-נוצרי שלהם. נשים שלבשו שחור וגברים שחבשו מגבעות נזכרו מן הסתם [דורות אחורנית] בטקסי השבת.
בכלל. אירופה עשויה שתי קומות. אם ראית שלושים נשים שמעשנות סיגריות בפתחה של כנסיה באסטרגום שבהונגריה, יכלת לראות מתחת לנעלי האיכרים שלהן את השביסים שעל ראשי היהודיות.
או בקונצרט רוק, בככר המרכזית של טוקאי, מול בית הסוהר הישן, יכלת לשמוע [מלמטה. מקומת המרתף של הונגריה] קולות תפלה של יהודים.
לפעמים האדמה מלאה ועל כן המתים עומדים באוויר כמו בבודפשט, מעל לכנסיה הגדולה. שם, מסביב לצלב, עומדים מאות רבות של רבנים.
אתה יכול, במקומות מסוימים [בעקר בפולניה], לותר על מטריה. היהודים שעומדים בין גגות העיר ובין השמים עוצרים את הגשם, וכשקר מאוד, בחג הלידה, השלג יורד על הקפוטות ועל השטרימלים.
אם אתה רוצה לספר סיפור אתה צריך להכחיש את השואה.
תארו לעצמכם סיפור שמישהו כותב בברלין על קורט ובריגיטה. משהו על משרד וקשיים במה שקוראים זוגיות ודייר משנה שקוראים אותו יואכים וכולי.
הלא אם לא יכניסו אוויר אדם ואדמה אדומה לסיפור הזה בריגיטה וקורט ויואכים אינם אלא קווים דקים של עיפרון. שרוך נעל. נדל מת. קליפה של חיפושית. אבק. לא-כלום.
רק דמם של המתים יכול לתת להם חיים. לכן בריגיטה [אפילו אם הסיפור מתרחש ב-1922] אדומה וקורט אדום והאוויר אדום והם צריכים [בסיפור אמיתי] לדבר בתוך האוויר הזה כמו שמדברים במים. למשל אם קורט יאמר מה עשית אתמול יעלו מפיו בועות של דם.
כמו שהדתיים מחזקים כל דבר בעזרת האותיות בס”ד כך *הם* צריכים את האדום. את השוק האדום המשותף שלהם. את השמיים האדומים שלהם. שיגידו גוטן בלוט מורגן.
מוזר שבכל אירופה אנשים פושטים את בגדיהם והולכים עירומים פה ושם בזמנים שונים ובמקומות שונים ולא בבת אחת בכל מקום [כמו שהיהודים עשו].
וגם אנחנו עירומים לזכרם של האנשים בקרמטוריום. בכל פעם שאנחנו מתפשטים גופנו מתקדש להם כמו הקלף שבתוך המזוזה.
גם הספרים שכתבנו מוקדשים להם. אחד מפורש. אחד מרומז והשאר סמויים. אין בהם דף אחד שלא עולה ממנו עשן.
הכנסנו לספרים את צבא השמיים אבל קראנו אותם [מיליונים מיליונים] בשמות פרטיים. אפשר לומר [כמו שאומרים בטקסי הקדשה] שהלכנו לאורם.
אפילו נורות החשמל שבבתים שלנו לקוחות משם. ומפות השולחן שהן תחליפי תכריכים.
ובעיקר האוויר הזה מתחת לשכינה שהוא מפוח גדול של הנשימות ההן יתגדל ויתקדש שמה רבא. בעלמא די ברא כרעותה. וימליך מלכותה. ויצמח פורקנה. ויקרב משיחה. בחייכוך וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן. יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך. וישתבח. ויתפאר. ויתרומם. ויתנשא. ויתהדר. ויתעלה. ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא. לעלא מן כל-ברכתא ושירתא. תשבחתא ונחמתא. דאמירן בעלמא ואמרו אמן.
(מתוך Curriculum Vitae של יואל הופמן)
