לאחר הרשומה האחרונה, שעסקה במשחקים הגדולים ביותר בעשור השני של המאה העשרים ואחת, כתבו לי מגיבים בעמוד הפייסבוק כי הזנחתי לחלוטין משחקים מז’אנר הטוב משלוש מערכות. הצדק בידם. הנימוק שלי היה כי משחקים של הטוב משלוש מערכות הם פשוט נחותים במובן שאינם אפיים, היסטוריים ובלתי נשכחים כמו מרתונים בני ארבע וחמש מערכות. אם להוסיף על כך, המשחקים החשובים ביותר מתרחשים כמובן בטורנירי הגראנד סלאם, שם כל המשחקים הם בני חמש מערכות.
כשנשאל לאחרונה רפאל נדאל מה דעתו על העובדה שהוא רחוק רק גראנד סלאם משיאו של רוג’ר פדרר, השיב ש-“טניס זה לא רק טורנירי גראנד סלאם”. אכן, במהלך רוב השנה טובי בנינו משחקים בטורנירים שהמשחקים בהם קצרים יותר, אך מהנים ביותר גם כך. חלק מהמשחקים הדרמטיים והמעניינים ביותר במהלך כל שנה מתרחשים בטורנירי המאסטרס וגם בטורנירים קטנים יותר מסדרות ה-500 וה-250, שלא לדבר על אליפות סוף העונה.
לפיכך שבתי כדי להציג בפניכם את משחקי העשור מהז’אנר הקצר. מכיוון שהמבחר כל כך גדול ומכיוון שבניגוד לטורנירי גראנד סלאם קצת קשה לכתוב על משחק בטורניר מאסטרס שהייתה לו השפעה משמעותית על הסבב, התקשיתי לדרג את המשחקים, ובחרתי להציג אותם באופן כרונולוגי.
שחקנים, מוכנים? נשחק.
רפאל נדאל ניצח את אנדי מארי, 6-7 6-3 6-7. חצי גמר אליפות סוף העונה, 2010.
אני אוהב לחשוב על ה-משחק בין כל שניים מארבעת הגדולים כ-“מגנום אופוס” שלהם. היצירה הגדולה ביותר שיכלו לה, שהגדירה את היריבות שלהם לדורות. אתם יודעים, גמר וימבלדון 2008, גמר אליפות אוסטרליה 2012, גמר וימבלדון 2019 וכו’. אולם בעוד שהמשחקים בין פדרר, נדאל וג’וקוביץ’ הפיקו קלאסיקות רבות כשערות על כדור טניס, משחקיו של אנדי מארי מול חבריו לארבעת הגדולים לא התעלו לאותן רמות קלאסיות, בלתי אנושיות. יוצאת מן הכלל היא היריבות של מארי מול ג’וקוביץ’, בה התקיימו כמה משחקים מרתקים ממש (שאחד מהם מצא את דרכו לרשימה זו) לצד כמה משחקים משמימים ביותר.
המגנום אופוס ביריבות בין נדאל למארי הגיע, לטעמי, בשלב מוקדם יחסית, ממש בתחילת העשור. 2010 הייתה אחת השנים הטובות בקריירה של נדאל. זו הייתה השנה היחידה בה זכה בשלושה תארי גראנד סלאם, והזכייה שלו באליפות ארה”ב הפכה אותו לטניסאי הצעיר ביותר שהשלים זכייה בכל ארבעת תארי הגראנד סלאם. נדאל אמנם הגיע ללונדון לאחר כחודש מחוץ למגרשים עקב פציעה בכתף, אבל בשלב הבתים הרשים ורשם שלושה ניצחונות מול אנדי רודיק, ג’וקוביץ’ ותומאש ברדיך.
חצי הגמר מול מארי היה משחק פשוט מרתק, מלא בקרבות קו בסיס אכזריים ופתוח לגמרי ממש עד הסוף. נדאל הוביל בשבירה במערכה המכריעה, נשבר לאחר שהחזיק נקודת משחק, ולבסוף חזק מפיגור 1-4 בשובר השיוויון המכריע וניצח בו 6-8. מארי, ראשו מעוטר ברעמת שיער וברקורד שלו שני גמרי גראנד סלאם בלבד, שיחק טניס מופלא. “אני משחק טניס בשביל ימים כמו היום,” אמר. “שיחקתי אולי משחקון אחד גרוע כל המשחק. זה כנראה המשחק הכי טוב ששיחקתי והפסדתי בו”.
נובאק ג'וקוביץ' ניצח את רפאל נדאל, 6-4 3-6 6-7. גמר מיאמי, 2011.
עונת 2011 של ג’וקוביץ’ היא אחת השנים האגדיות בתולדות הטניס (האם הייתה טובה מ-2015? זו שאלה לדיון אחר). היא הייתה מרשימה כל כך בין היתר מכיוון שלא הייתה צפויה. כשפדרר דרס את הסבב ב-2005 או 2006, הוא כבר אחז במספר תארי גראנד סלאם ובמקום הראשון בעולם. ג’וקוביץ’, לעומת זאת, הגיע ל-2011 לאחר שהפסיד בגמר אליפות ארה”ב לנדאל בצורה משכנעת למדי, ופדרר דרס אותו בחצי גמר אליפות סוף העונה. הוא היה כינור שלישי במשך זמן כה רב עד שעלו ספקות האם יוכל אי פעם לכבוש את הצמרת.
הזכייה באליפות אוסטרליה בתחילת העונה הייתה מרשימה, בהחלט, אבל ג’וקוביץ’ כבר זכה בטורניר הזה ב-2008 כך שלא נראה היה שמדובר בפריצת דרך חדשה. כשג’וקוביץ’ ניצח את פדרר ונדאל בחצי הגמר ובגמר באינדיאן ולס, כבר הורמו גבות. הניצחון בגמר מול נדאל היה לאחר שפיגר במערכה, לראשונה בקריירה שלו. שבועיים לאחר מכן שחזר את ההישג, רק שהפעם ניצח את נדאל לא רק לאחר שפיגר במערכה, אלא גם בשובר שיוויון במערכה המכריעה. אז, כשהוא אחז ברצף מדהים של עשרים ושישה ניצחונות, היה ברור שמשהו מיוחד מתבשל כאן.
מכל המשחקים ברשימה הזו, יכול מאוד להיות שזה המשחק הגורלי מכולם. בשלב הזה נדאל עדיין היה הטניסאי הטוב ביקום המוכר, ולג’וקוביץ’ היה הרבה מה להוכיח. דמיינו לעצמכם שנדאל היה מנצח בשובר השיוויון המכריע – האם ג’וקוביץ’ היה בכל זאת מנצח את נדאל ברומא ובמדריד חודש לאחר מכן? ובגמר וימבלדון? ובגמר אליפות ארה”ב? ובגמר אליפות אוסטרליה ב-2012?
מכל מקום, המשחק הזה התעלה לרמה הגבוהה שאפיינה את היריבות בין השניים. עד ל-2011 לא נמצא בעולם טניסאי שמסוגל לעמוד על הקו האחורי ולגבור על נדאל שוב ושוב בקרבות מייגעים. ג’וקוביץ’ קבע דינמיקה חדשה וזינק לשליטה כמעט מוחלטת בסבב שנמשכה מתחילת 2011 ועד לאמצע שנת 2016.
רוג'ר פדרר ניצח את חואן מרטין דל פוטרו, 6-3 6-7 17-19. חצי גמר המשחקים האולימפיים, 2012.
האם זו רמאות לציין משחק שנמשך ארבע שעות ועשרים ושש דקות ברשימה מסוג זה? הרי חצי גמר המשחקים האולימפיים התקיים בפורמט של הטוב משלוש מערכות, אך המערכה השלישית הנצחית, בה לא היה שובר שיוויון, נמשכה לבדה למעלה משעתיים וחצי.
פדרר מעולם לא זכה במדליית זהב אולימפית בטורניר היחידים (בזוגות דווקא כן, יחד עם סטאן ואוורינקה ב-2008). בשנת 2000 הוא אמנם העפיל לחצי הגמר, אך ב-2004, כשהוא הטניסאי הטוב בעולם, הוא הפסיד במפתיע לתומאש ברדיך בן ה-19 שדורג אז מחוץ ל-70 הראשונים בדירוג העולמי. ב-2008, לאחר ההפסד שובר הלב לנדאל בגמר וימבלדון, הוא הפסיד לג’יימס בלייק ברבע הגמר. זה היה ההפסד היחיד של פדרר לבלייק במהלך הקריירה שלו, כאשר בעשרה משחקים אחרים הוא הפסיד לבלייק רק במערכה אחת. משהו במערכה היחסים בין פדרר למשחקים האולימפיים לא עבד היטב.
המשחק בין פדרר לדל פוטרו התקיים אם כן על הרקע הזה, בו פדרר מורעב לפריצת דרך שתביא לו סוף סוף מדליה אולימפית בטורניר היחידים. העובדה שהטורניר התקיים בווימבלדון, על דשא, אמורה הייתה להעניק לפדרר יתרון מכריע. יתרה מכך: עד השלב הזה ב-2012 פדרר ניצח בחמישה משחקים מול דל פוטרו באותה שנה בלבד, כולל קאם באק מפיגור שתי מערכות ברבע גמר אליפות צרפת. אלא שדל פוטרו, שגם לו מערכת יחסים מיוחדת עם המשחקים האולימפיים שתגיע לשיאה ב-2016, לא נרתע.
המשחק הברוטאלי והבלתי נגמר הזה היה אחד מהרגעים המרגשים בעשור האחרון, ודמעות עלו בעיניהם של שני הטניסאים לאחר שהאבק שקע. פדרר נישק את דגל שווייץ הרקום על החולצה שלו בהתרגשות, ודל פוטרו חיבק את פדרר ארוכות תוך שהוא מתקשה להסתיר את אכזבתו העצומה. כשהוא תשוש לגמרי מחצי הגמר, פדרר הפסיד בקלות לאנדי מארי בגמר, ובכל זאת, למרות שנכשל שוב במשימתו לזכות במדליית זהב, הוא בהחלט עזב את לונדון עם זכרונות אולימפיים פאר אקסלנס.
נובאק ג'וקוביץ' ניצח את אנדי מארי, 7-5 6-7 3-6. גמר שנגחאי, 2012.
כחודש לאחר שזכה בתואר הגראנד סלאם הראשון בקריירה שלו מול ג’וקוביץ’, התייצב אנדי מארי לגמר השלישי שלו באותה עונת מול הטניסאי הטוב בעולם. הוא היה נחוש להראות שהתוצאה באליפות ארה”ב לא הייתה טעות, ושהוא יכול לערער על מיקומו של ג’וקוביץ’ בראשות הדירוג.
שיא המתח והדרמה במשחק היה בסיום המערכה השנייה. מארי הוביל בשבירה והגיש למשחק. כשג’וקוביץ’ פיגר 0-30 במשחקון ההוא, הוא ניפק נקודה מדהימה שכללה חבטה בין הרגליים ודרופ שוט מושלם. מארי החזיק נקודת אליפות במשחקון ההוא, אבל ג’וקוביץ’ ניצח בה עם וינר מהדהד מצד כף היד ולאחר מכן שבר את ההגשה של מארי. המערכה נגררה לשובר שיוויון, ובו מארי החזיק בארבע נקודות משחק נוספות. אלא שג’וקוביץ’ הפגין את אותה מנטאליות פלדה שהפכה מזוהה איתו, ומארי נותר לצערו עם הפסד במשחק צמוד ואיכותי במיוחד, לא בפעם הראשונה ולא בפעם האחרונה בקריירה שלו.
מארי הפסיד לג’וקוביץ’ בשלוש מערכות צמודות נוספות באליפות סוף העונה בלונדון באותה שנה, ולאחר מכן בארבע מערכות בגמר אליפות אוסטרליה ב-2013. הפעם הבאה בה ניצח את ג’וקוביץ’ הייתה בגמר וימבלדון, במה שהיה אולי הניצחון החשוב בחייו.
אנדי מארי ניצח את דוד פרר, 6-2 4-6 6-7. גמר מיאמי, 2013.
מבחינת איכות הטניס, יתכן שמדובר במשחק החלש ביותר ברשימה. אולם אי אפשר להשלים צמד רשימות על המשחקים הטובים בעשור מבלי להזכיר את דוד פרר, אחד הטניסאים הבולטים ומעוררי ההשראה ביותר בסבב בעשר השנים האחרונות.
קשה היה לדמיין כיצד פרר מסוגל לזכות בטורניר גראנד סלאם כשבסביבה מסתובבים נפילים שאינם מן העולם הזה. פרר, שכן היה מן העולם הזה, התנשא בסך הכל לגובה של 1.75 מ’ והסתמך על רוח הלחימה שלו יותר מאשר על כישרון חוצני. טורנירי מאסטרס, עם זאת, היו סיפור אחר. במשחקים של הטוב משלוש מערכות פרר היה כשיר יותר לנצח את יריביו הגדולים.
בשלב הזה בקריירה שלו פרר כבר היה אלוף מאסטרס. הוא זכה בטורניר המאסטרס בפריז בשנה לפני כן, אך הניצחון ההוא התרחש בטורניר בו גדולי הדור הפסידו מוקדם או פרשו מהטורניר. הטניסאי רם המעלה ביותר שפרר ניצח בדרכו לתואר בפריז היה ג’ו וילפריד צונגה.
במיאמי הייתה לפרר הזדמנות פז לנצח את אחד מיריביו הגדולים ביותר בגמר של אחד מהטורנירים הגדלים בסבב. הוא היה רחוק בסך הכל נקודה אחת מניצחון. בנקודת האליפות של פרר, מארי הכה כדור עמוק ופרר עצר את הנקודה וביקש צ’לנג’, מכיוון שחשב שהכדור שייט החוצה. הכדור דווקא מצא את הקו, פרר הפסיד בנקודה ולא הצליח להתאושש. “אני מקווה לשכוח מזה כמה שיותר מהר,” הוא אמר לאחר מכן.
זה לא שהקריירה של פרר הסתיימה עם ההפסד ההוא למארי. ממש לא. הוא עוד זכה בשמונה תארים בסבב, העפיל לעוד שני גמרים בטורנירי מאסטרס וכמובן לגמר אליפות צרפת ב-2013. ובכל זאת, ניתן בהחלט לטעון שההפסד ההוא למארי היה הפספוס הגדול בקריירה של הספרדי.
אנדי מארי ניצח את טומי רוברדו, 7-5 6-7 1-6, ואז 6-3 6-7 6-7. גמר שנזן וגמר ולנסיה, 2004.
טומי רוברדו קשישא הוא באמת בחור סימפטי. נכון לסוף שנת 2019, כשהוא בן 37, הוא עדיין טניסאי פעיל בסבב וממשיך להילחם בטורנירי צ’לנג’ר למרות שהוא מדורג מחוץ ל-200 הראשונים בעולם. הוא זכה השנה בתארי הצ’לנג’ר הממוצעים בגודלם בפוזנן ובפארמה. לא כל טניסאי שדורג בעבר במקום החמישי בעולם (אי שם בשנת 2006) אוהב כך את עבודתו.
מכיוון שטומי רוברדו הוא כזה בחור סימפטי, צמד ההפסדים שלו לאנדי מארי לקראת סוף שנת 2014 היו לאגדה קטנה ושוברת לב. מארי, ש-2014 הייתה אחת השנים החלשות בקריירה שלו מכיוון שהתאושש מניתוח בגב, לא הצליח להעפיל אפילו לגמר אחד בסבב במהלך השנה כולה עד סוף חודש ספטמבר, אז העפיל לגמר בשנזן. התוצאה הטובה ביותר בשנה של רוברדו עד אותה נקודה גם היא לא הייתה מזהירה. הוא ניצח את נובאק ג’וקוביץ’ בטורניר המאסטרס בסינסינטי, שם העפיל לרבע הגמר.
בגמר בשנזן, מארי זכה בתואר הראשון שלו מזה למעלה משנה כשחזר מפיגור מערכה, הציל לא פחות מחמש נקודות משחק וניצח את רוברדו. לאחר מכן מארי הפתיע כשזכה גם בתואר בווינה, ואז העפיל לגמר בוולנסיה כשהוא על סף כניסה לאליפות סוף העונה למרות העונה הפושרת שלו. הגמר בוולנסיה היה בלתי נשכח. מארי לא רק ניצח בגמר את רוברדו – שוב – לאחר פיגור מערכה – שוב – ולאחר שהצליח חמש נקודות משחק – שוב! – אלא גם היה שותף לכמה מהנקודות מורטות העצבים והמותחות ביותר שניתן להעלות על הדעת.
בסוף המשחק שני השחקנים היו מרוקנים מאנרגיה, סבלו מהתכווצויות שרירים והתקשו להאמין לגזירת הגורל. מארי השתטח על המגרש באושר, וכשהגיע לרשת ללחוץ את ידו של רוברדו גילה כי הספרדי מסמן כלפיו תנועה מגונה בשתי ידיו. השניים התחבקו ארוכות ברשת, מארי התאושש ורשם שנים מעולות ב-2015 ו-2016, בעוד שרוברדו קשישא הלך ודעך. הוא העפיל לעוד גמר אחד בקריירה, בבאסטד ב-2015, ומעולם לא ניצח שוב טניסאי מהעשירייה הראשונה בעולם. הוא בוודאי יתנחם בכך שהתמונה שלו מסמן למארי אצבע משולשת כפולה הפכה להיות איקונית בעולם הטניס.
רוג'ר פדרר ניצח את סטאן ואוורינקה, 6-4 5-7 6-7. חצי גמר אליפות הסבב, 2014.
זה טירוף לעשות את אותו הדבר פעמיים ולצפות לתוצאות שונות, גורס הפתגם השחוק. סטאן ואוורינקה לא שמע אותו, ככל הנראה. לכן בנקודת המשחק הראשונה שהחזיק מול רוג’ר פדרר בחצי גמר אליפות הסבב ב-2014, הוא הגיש ורץ לרשת. הוא את אותו הדבר בדיוק גם בנקודת המשחק השנייה, ואז שוב בנקודת המשחק השלישית.
נקודת המשחק הרביעית, בשובר השיוויון המכריע, כבר הייתה על ההגשה של פדרר, והוא הדף אותה עם הגשה פדררית קלאסית לכיוון ה-T. פדרר ניצח לבסוף, 6-8 בשובר השיוויון במערכה השלישית, וחגג בצניעות עם קמיצת אגרוף סמלית, סימן לכבוד ולהערכה כלפי חברו הטוב ואוורינקה.
אך בחצי הגמר ההוא היה כל כך הרבה יותר מכל זה. ראשית כל, היה טניס מעולה לאורך שלוש מערכות. ואוורינקה תמיד התקשה מול פדרר, והסיכוי לנצח אותו במגרש החצי ביתי בלונדון גרם לו לשחק טניס מלא השראה. שנית, הייתה שערוריה זוטא, אחת הזכורות בשנים האחרונות. ברגעים המותחים של המערכה השלישית ואוורינקה התלונן על דבר מה, ואז מירקה פדרר סיננה מהיציע את המילה שנחקקה בתולדות ימי הסבב: “בכיין”. “מה היא אמרה?!”, רעם אז ואוורינקה לעבר שופט הכסא. פדרר עשה עצמו כלא מבין, המשחק התחדש והשניים התחבקו לבסוף ליד הרשת.
לאחר המשחק דיווח ג’ון מקנרו שראה את השניים רבים בחדר ההלבשה, שבוע בלבד לפני גמר גביע דייוויס היסטורי של שווייץ מול צרפת. אם להוסיף על כל הצרות, המשחק הארוך והמפרך הכריע את גבו של פדרר, והוא פרש ממשחק הגמר מול ג’וקוביץ’. העניינים היו עגומים עבור האומה השווייצרית. אלא שאז ואוורינקה צייץ קומיקס נחמד בטוויטר ובו הדגיש שהוא ופדרר דווקא מסתדרים מצוין למרות השמועות (כאן למטה), ופדרר חזר ושיחק בגמר גביע דייוויס. השניים הובילו לבסוף את שווייץ לזכייה היסטורית, ותקרית ה-“בכיין” נותרה היסטוריה רחוקה (אולי עד שסטאן ואוורינקה יפרסם ביום מן הימים את האוטוביוגרפיה שלו – לכו תדעו).
ניק קיריוס ניצח את רוג'ר פדרר, 7-6 6-7 6-7. סיבוב שני במדריד, 2015. רוג'ר פדרר ניצח את ניק קיריוס, 6-7 7-6 6-7. חצי גמר מיאמי, 2017.
ניק קיריוס מעולם לא הסתיר את הערצתו לפדרר. הוא טען שוב ושוב שפדרר הוא השחקן הגדול בהיסטוריה, ובעוד שעל נדאל טען שהוא “חמוץ” ועל ג’וקוביץ’ טינף למעלה מכך, פדרר לא זכה מעולם למילה של ביקורת מקיריוס. בהתחשב באופי המפוקפק של קיריוס, המשחקים הצמודים והמותחים בין השניים בהחלט היו יכולים להדרדר לכדי דם רע. המשחק הראשון ביניהם, בטורניר המאסטרס במדריד, הסתיים בלי שבירות כלל, בתוצאה הפנטסית 12-14 בשובר השיוויון של המערכה המכריעה, ולאחר שפדרר החזיק בשתי נקודות משחק. באותו שלב קיריוס עדיין היה כלבלב תלתלים, שעדיין לא הודיע לסטאן ואוורינקה ש-“תנסי [קוקינקיס] דפק את החברה שלך, בן-אדם. מצטער להגיד לך את זה”. דווקא פדרר היה חתום על הציטוט הזכור ביותר מהמשחק במדריד, לאחר שטען בפני שופט הכסא מוחמד לייהאני ש-“צריכים ליצן בקרקס הזה” בעודו כועס על קריאה שגויה של אחד הקוונים.
המשחק המופלא ביותר בין השניים התקיים כשנתיים לאחר אותו מפגש ראשון, לאחר שקיריוס כבר ביסס היטב את מעמדו כליצן בקרקס הזה. פתיחת העונה של פדרר ב-2017 הייתה שמימית ממש. לאחר חצי שנה מחוץ למגרשים, וכשהוא מדורג מחוץ ל-16 הטניסאים הבכירים בעולם, פדרר זכה באליפות אוסטרליה ולאחר מכן בטורניר המאסטרס באינדיאן ולס, כשהוא מנצח פעמיים את יריבו הגדול נדאל בדרך לתארים השונים. בדיעבד, דווקא המשחק מול קיריוס במיאמי היה המשחק הצמוד והמסעיר ביותר של פדרר באותה עונת משטחים קשים בארה”ב. בדרך לתואר במיאמי, פדרר נאלץ לשרוד קרב איתנים מול קיריוס, שכלל שלוש שעות ועשר דקות של טניס התקפי משובח ומושחז. חבטות בין הרגליים, שוברי שיוויון צמודים, אייסים מפלצתיים ושלל וינרים לאורך הקו ועליות לרשת. פדרר החזיק בשתי נקודות משחק בשובר השיוויון של המערכה השנייה, בה הפסיד, וניצח לבסוף בנקודת המשחק השלישית שלו, שהתרחשה שעה לאחר שהפסיד בנקודת המשחק השנייה.
אפשר לאהוב או לשנוא את קיריוס. אי אפשר להכחיש את חלקו בכמות נכבדה מאוד של משחקים מעולים בשנים האחרונות.
נובאק ג'וקוביץ' ניצח את רוג'ר פדרר, 6-7 7-5 6-7. חצי גמר פריז, 2018.
0 מ-12 בנקודות שבירה. זה נתון המשחק. כל מי שמכיר מעט את ההיסטוריה העגומה של פדרר בתחום נקודות השבירה בוודאי יזהה מיד שזה הנתון בגינו הפסיד במשחק הצמוד ומורט העצבים הזה מול ג’וקוביץ’. אלא שיודע הדבר יטעה: זו הייתה דווקא הסטטיסטיקה של ג’וקוביץ’. עכברי הסטטיסטיקה של הסבב סיפרו כי זו הייתה הפעם הראשונה בקריירה הארוכה של ג’וקוביץ’ בה הגיע לכמות כזו של נקודות שבירה במשחק מבלי לשבור. ההצלה הדרמטית והאיקונית ביותר של נקודת שבירה התרחשה במשחקון השמיני של המערכה הראשונה, בו לג’וקוביץ’ היו ארבע נקודות שבירה. ברביעית מביניהן פדרר עלה לרשת וג’וקוביץ’ הכה חבטת העברה שפגעה בחלק העליון של הרשת ושינתה כיוון בפתאומיות. בדרך נס פדרר הרים את המחבט מתוך רפלקס והצליח לחבוט וולי מנצח. ג’וקוביץ’ חייך לעצמו והניח בוודאי שעוד ישבור בהמשך. זה לא קרה, והוא ניצח בכל זאת.
בשלב הזה של העונה, חשוב לציין, ג’וקוביץ’ היה עליון לפדרר בכל פרמטר. במהלך הקיץ הוא זכה בווימבלדון, באליפות ארה”ב ובטורנירי המאסטרס בסינסינטי ושנגחאי. פדרר מצדו קרטע והפסיד הפסדים אומללים מול אנדרסון בווימבלדון ומול מילמן באליפות ארה”ב. בשבוע לפני פריז, במגרש הביתי בבאזל, פדרר לא היה רחוק מהפסדים מול ז’יל סימון ופיליפ קריינוביץ’. אלא שהתברר שפדרר יודע להעלות את הרמה שלו בצורה משמעותית דווקא מול ג’וקוביץ’ – מה שבעשור האחרון התגלה כלא מספיק. ההפסדים של פדרר בשוברי השיוויון מול ג’וקוביץ’ חזרו לרדוף אותו, כמובן, בגמר וימבלדון ב-2019. במובן הזה וגם מבחינת איכות הטניס הכללית, המשחק הנפלא בפריז היווה הקדמה לאותו גמר דרמטי בווימבלדון.
דומיניק תים ניצח את נובאק ג'וקוביץ', 7-6 3-6 6-7. שלב הבתים באליפות סוף העונה, 2019.
ימים יגידו אם אליפות סוף העונה ב-2019 הייתה אקורד הסיום על שנות השליטה המוחלטת של ארבעת הגדולים בסבב. בטורניר הזה ראינו כיצד רפאל נדאל הפסיד מול סאשה זברב, אמור היה להפסיד לדניל מדבדב וניצח את סטפנוס ציציפס בעור שיניו, כיצד רוג’ר פדרר הפסיד גם מול דומיניק תים וגם מול ציציפס, וכיצד נובאק ג’וקוביץ’ הפסיד גם הוא לתים. בסיכומו של שבוע, ציציפס ניצח את תים וזכה בתואר הגדול בקריירה שלו בגיל 21.
מבין כל המשחקים בטורניר המרתק הזה, המשחק האיכותי מכולם התרחש כבר בשלב הבתים בין תים לג’וקוביץ’. תים, שבמהלך עונת הסתיו של 2019 החליט לשחק טניס אגרסיבי יותר מתמיד, קטף את פירות ההחלטה מיד לאחר אליפות ארה”ב, אז זכה בטורניר ה-500 בבייג’ינג. הכושר הטוב של תים המשיך עם העפלה לרבע הגמר בטורניר המאסטרס בשנגחאי, זכייה בטורניר ה-500 בוולנסיה, והגיע לשיא בלונדון עם הניצחונות מול פדרר וג’וקוביץ’.
מול ג’וקוביץ’, תים לא הרפה לרגע והיה נראה כמו מן גרסה צעירה של סטאן ואוורינקה. המהלומות שהלם בג’וקוביץ’ מצד כף היד וגב היד הכריעו את הקיר הסרבי, שנאבק אז על הזכות לסיים את העונה במקום הראשון בעולם. הסיום היה דרמטי במיוחד, כשתים חזר מפיגור 1-4 בשובר השיוויון המכריע וניצח בעור שיניו. “זה המשחק הכי טוב ששיחקתי בחיי,” הוא אמר לאחר מכן. “זה היה אחד מהמשחקים המיוחדים האלה עבורם התאמנתי כל החיים שלי, כל ילדותי”.
הלוואי שעוד קצת מהטוב הזה מחכה לנו ב-2020.
