(נכתב במקור עבור בבולט ישראל)
קל לשכוח שרפאל נדאל פתח את עונת 2019 בצורה משכנעת. במשך שישה משחקים מכשפים במלבורן, נדאל הציג בפני העולם הגשה חדשה ומשודרגת לצד משחק אגרסיבי מתמיד. הוואן-טו פאנץ’ שלו – טקטיקה של הגשה חזקה וסגירת נקודה באופן מידי עם חבטה שנייה אגרסיבית – הייתה איכותית ברמת פדרר. בני הדור הצעיר של עולם הטניס הסתערו על נדאל זה אחר זה, ונדאל עשה להם בית ספר לטניס בסבלנות ומקצועיות ששמורות למאמני על. השיא היה מול סטפנוס ציציפס בחצי הגמר, לאחר שציציפס הפליא לשחק מול פדרר בשמינית הגמר. נדאל לא השאיר לציציפס סיכוי, והיווני המתוסכל התייצב מול העיתונאים לאחר המשחק ואמר שלמען האמת, אין לו מושג מה הוא אמור ללמוד מתבוסה כזאת.
נכון שגמר אליפות אוסטרליה לא הסתיים בצורה משביעת רצון עבור נדאל, אבל זה בוודאי לא היה סוף העולם. הוא הפסיד לנובאק ג’וקוביץ’, הטניסאי שהפך את אצטדיון רוד לייבר לסלון ביתו ושיחק טניס קרוב למושלם במהלך הגמר. כל זה, כזכור, התרחש אחרי למעלה מארבעה חודשים נטולי טניס של נדאל, מאז שנפצע במהלך אליפות ארה”ב.
פתיחת עונה כזו בוודאי נטעה זרעי תקווה משמעותיים לגבי המשך העונה. גם כשנדאל מתקרב לגיל 33, התברר כי רק טניסאי אחד, אותו יריב ישן נושן, מסוגל לגבור עליו על משטחים קשים. עונת החימר, שנראתה באופק אי אז בסוף ינואר, אמורה הייתה להיות אותו המשך ישיר שמוכר לאוהדי הטניס כבר עשור וחצי. נדאל הוא טניסאי צמרת, לא משנה איפה הוא משחק או על איזה משטח, אבל לשיאו הוא מגיע תמיד במונטה קרלו, בברצלונה, ברומא ובאליפות צרפת. שם כבר התברר שאין שני לו כשהוא משחק היטב.
אלא שהתוכניות השתבשו. נדאל הפסיד באקפולקו לניק קיריוס, הפסד סביר בהחלט בהתחשב בכושר של האוסטרלי באותו טורניר, ואז סבל שוב מאותה דלקת כרונית בגידי הברך ונאלץ לפרוש לפני משחק חצי גמר באינדיאן ולס. על אף שנדאל מכיר היטב את הפציעה ממנה הוא רגיל לסבול מעת לעת כבר יותר מעשור, ולמרות שעדיין היו בידיו כמה שבועות להתכונן לעונת החימר, נראה שהפעם הדלקת השפיעה על נדאל יותר מאשר בפעמים קודמות.
ההפסדים של נדאל בשבועיים הראשונים של עונת החימר – מול פאביו פוניני במונטה קרלו ומול דומיניק תים בברצלונה – הם אינם דבר של מה בכך. זו השנה הרביעית בלבד בקריירה הארוכה של נדאל בה שיחק הספרדי בשני הטורנירים במונטה קרלו וברצלונה ולא זכה באף אחד מהם. הפעם הראשונה התרחשה בשנת 2003, כשנדאל היה בן 16. הפעם השנייה והשלישית התרחשו בשנים עוקבות, 2014 ו-2015. בשנת 2014 נדאל הפסיד שני הפסדים יוצאי דופן לבני ארצו. במונטה קרלו הפסיד לדוד פרר, במה שהיה להפסד היחיד בקריירה של נדאל מול פרר על חימר, ובברצלונה הפסיד לניקולס אלמגרו, טניסאי שמעולם לא הפסיד לו לפני כן או לאחר מכן. בסופו של דבר, באותה שנה ההפסדים נשכחו במהרה: נדאל זכה בתואר במדריד, העפיל לגמר הטורניר ברומא ולאחר מכן זכה באליפות צרפת, תוך שהוא מנצח את יריבו הגדול ג’וקוביץ’ בגמר.
שנת 2014 היא כמובן התסריט המועדף על נדאל. אולם יש תסריט בלהות חלופי: שנת 2015. בשנת 2015, שהתבררה לימים כשנה הגרועה בקריירה של נדאל, הספרדי הפסיד בשתי מערכות קלות לג’וקוביץ’ במונטה קרלו, ולאחר מכן הפסיד לפוניני בברצלונה. הוא אמנם העפיל לגמר במדריד, אבל שיחק שם טניס נרפה והפסיד בקלות לאנדי מארי. בטקס הענקת הגביעים נדאל היה כמעט נבוך והתנצל בפני הקהל שלא הצליח לשחק היטב. לאחר מכן הפסיד לג’וקוביץ’ בשלוש מערכות ברבע הגמר באליפות צרפת, במה שהיה הפסדו השני בלבד בטורניר הדגל שלו. מאז לא הפסיד שם שוב.
אם כן, איזה תסריט נכתב לשנת 2019? איננו נביאים, כמובן, אבל על פניו הרמזים המטרימים אינם מבשרים טובות. נדאל אמר לאחר ההפסד מול פוניני שזה היה אחד ממשחקיו הגרועים ביותר על חימר מזה 14 שנים. נדאל ידוע כמי שמפרגן ליריביו אחרי הפסדים, וההצרה הזאת חשפה, אולי, איזה סדק במנטאליות הנדאלית. נדאל שיחק טוב יותר במהלך ההפסד מול תים בברצלונה, אבל במהלך השבוע הוא היה רחוק ממיטבו במשחקים מול לאונרדו מאייר ויאן לנארד שטרוף. מול תים, נדאל הגיע לשלוש נקודות שבירה במהלך המשחק, כולן במשחקון האחרון, וניצח בסך הכל ב-15 נקודות במשחקוני ההגשה של תים במהלך המשחק כולו, נתון עלוב למדי עבור נדאל, במיוחד כשמדובר באחד מטורנירי הבית שלו.
אך מובן שאת הרמזים המטרימים אי אפשר לאסוף משני טורנירים בלבד. הקריירה של נדאל כולה מטרימה את מה שעשוי להתרחש בשבועות הקרובים. נדאל חזר משלל בורות, וביניהם פציעות, הפסדים קשים, חודשים של כושר גרוע, והצליח לשחק במיטבו שוב ושוב דווקא באליפות צרפת, הטורניר שהגדיר את הקריירה שלו. תים ופוניני, טניסאי חימר מחוננים, הצליחו לפצח את נדאל במשחקים קצרים בטורנירים מוצלחים מאוד של נדאל, זה נכון. אבל האם היו מצליחים לעשות את אותו הדבר במשחק של הטוב מחמש מערכות באיצטדיון פיליפ שאטרייה, בטורניר בו נדאל ניצח ב-98% מהמשחקים שלו לאורך העשור וחצי האחרונים? נטל ההוכחה עדיין מוטל עליהם.
כל עוד לא הוכח אחרת – ואפשר להוכיח אחרת רק באצטדיון פיליפ שאטרייה – נדאל הוא המועמד הבכיר לזכות באליפות צרפת ולהוכיח שוב, בפעם ה-12, שהוא טניסאי החימר הטוב ביותר בעולם, ומן הסתם גם בהיסטוריה. מי שמספיד אותו לאחר שבועיים גרועים, פשוט לא מבין את הסיפור הזה שנקרא רפאל נדאל.
