(נכתב במקור עבור בבולט ישראל)
ג’ק סוק הפסיד השבוע בסיבוב הראשון באטלנטה מול מיומיר קצמנוביץ’, הסרבי המוכשר בן ה-19. למרות ההפסד, סוק נשמע עליז במיוחד בראיונות שנערכו אתו, ויש לו סיבות טובות להיות שמח. הטורניר באטלנטה הוא הראשון של סוק בסבב מאז הפסיד בסיבוב הראשון באליפות אוסטרליה, אי שם לפני חצי שנה תמימה.
לפני שנה וחצי בסך הכל, בסוף 2017, נראה היה שהכוכבים מסתדרים בשורה עבור סוק. הטניס האמריקני הגברי, שמאז פרישתו של אנדי רודיק מדשדש בצורה לא אופיינית, לא הצליח להצמיח כוכבים מהשורה הראשונה (עם כל הכבוד לג’ון איזנר וסאם קוורי). סוק, עם חבטת כף היד המאיימת שלו, מעולם לא היה אמור להחליף את רודיק, ובכל זאת נתלו בו תקוות לא מעטות להשיב עטרה ליושנה המפוארת של הטניס האמריקני. סוק צמח אט אט, והפך לטניסאי האמריקני הבכיר בדירוג לראשונה בשנת 2016. הזכייה המפתיעה שלו בטורניר המאסטרס בפריז בסוף 2017 אמורה הייתה להיות קפיצת המדרגה המיוחלת. לא רק שסוק היה לאמריקני הראשון שזוכה בתואר מאסטרס מאז אנדי רודיק אי שם ב-2010, אלא שסוק גם הצליח למצוא את דרכו, ברגע האחרון, לטורניר סוף העונה בלונדון, כנגד כל הסיכויים.
טורניר סוף העונה בלונדון היה הצלחה של ממש עבור סוק. בבכורה שלו בטורניר החמישי בחשיבותו בסבב, הוא ניצח בשלב הבתים את מארין צ’יליץ’ וסאשה זברב, והפסיד לגריגור דימיטרוב בחצי הגמר בשלוש מערכות. הוא סיים את העונה מדורג במקום השמיני בעולם, ובגיל 25 נראה היה שעתידו מבטיח גדולות ונצורות.
ואז הגיעה 2018.
ההתרסקות של סוק אל קרקע המציאות הייתה מהירה וכואבת. סוק הפסיד משחקים בסיטונאות, לא הצליח להתאושש מפתיחה איומה של העונה, וסיים את השנה עם תשעה ניצחונות בסך הכל מתוך 31 משחקים, כשהוא מדורג במקום ה-106 בעולם, רחוק מאוד מתהילתה העשירייה הראשונה. רבות דובר על “קללת טורניר המאסטרס בפריז” (רובין סודרלינג מוסר ד”ש), על כובד הציפיות שנחת על כתפיו הלא-רחבות-דיין של סוק, וגם על כך שסוק הגיע לסיפוק מקצועי בעקבות סיום עונת 2017, ולא נותרה לו עוד מוטיבציה.
הייתה לסוק נקודת אור אחת במהלך 2018: הוא הפך במהלכה לשחקן הזוגות הטוב בעולם. בוב בריאן, תאומו של מייק בריאן ומחצית מצמד הזוגות הטוב בהיסטוריה, נפצע בירך בתחילת השנה. מייק וסוק החלו לשחק יחד בסבב בווימבלדון, וזכו להצלחה מסחררת. הם זכו יחדיו בווימבלדון, באליפות ארה”ב ובטורניר סוף השנה, ולמרות שסוק דורג “רק” במקום השני אחרי מייק, היה ברור שהוא הכוח המניע והצעיר שמאחורי השותפות המצליחה.
תחילת 2019 הביאה איתה קושי לא צפוי נוסף. לאחר ההפסד המוקדם באליפות אוסטרליה, גילה סוק שהוא סובל מפציעה בבוהן כף היד ושעליו לעבור ניתוח. כשנעדר מהמגרשים, ערוץ הטניס האמריקני הפיץ שמועה כי סוק למעשה נפצע בתאונת סקי, שמועה שהוכחשה על ידי סוק. טניסאים וביניהם ניק קיריוס יצאו להגנתו של סוק. קיריוס ביקר בחריפות את התקשורת האמריקנית בחשבון הטוויטר שלו וטען שהם רוקדים על דמו של אדם שחווה קשיים.
סוק תיאר השבוע את תקופת ההתאוששות מהפציעה. לטענתו הפציעה הייתה ברכה במסווה. בזמן הרחק מהמגרשים, הוא בילה זמן רב עם המשפחה והחברים, נמנע מהטיסות הרבות שהן מנת חלקו של טניסאי צמרת ובילה בביתו. בנוסף, סיפר סוק שהוא מצא מחדש את התשוקה לעבוד קשה ולהתחרות על המגרש, ושהתגעגע לטניס.
הדרך בחזרה לצמרת צפויה להיות קשה. לפי רופאיו של סוק, הבוהן שלו תחלים לחלוטין רק בעוד כשנה וחצי. סוק גילה בינתיים את חשיבותה של בוהן; הוא מספר שהפציעה הפריעה לו בחיי היום יום בצורה שלא דמיין. גם היום הוא מתקשה לפתוח בקבוקי משקה שסגורים חזק מדי.
לשמחתו של סוק, ישנם כיום בסבב שלל אמריקנים צעירים ומבטיחים שגונבים ממנו את הפוקוס, ביניהם טיילור פריץ, פרנסס טיאפו וריילי אופלקה. כשמשקל הציפיות כבר לא על כתפיו, ולאחר זמן מה מחוץ למגרשים, אולי נראה על המגרש את ג’ק סוק המקורי שהלך לאיבוד לאחר הזכייה בטורניר המאסטרס בפריז אי שם לפני שנה וחצי. אותו ג’ק סוק שרפאל נדאל אמר עליו פעם שהוא הטניסאי הכי חזק בסבב, שידוע בשל מחוות ספורטיביות על המגרש ושאהוב מאוד על הקולגות בסבב ועל הקהל.
