חודש מאי, שנת 2009. לדלת מקרר בבית מידות בבאזל ממוגנטים מגנטים. על גבי אחד מהם מופיעים גבר צעיר עם שיער ארוך בחליפה ופפיון אדום ואישה צעירה שחומת עור בשמלה שחורה. הוא מחזיק גביע, והיא מחזיקה צלחת גדולה. “תודה שחגגתם עמנו”, נכתב מתחת לתמונה, נשף האלופים של וימבלדון, 2003. על מגנט אחר נראים חתן וכלה נישאים על כתפי חבריהם ומתחתיו נכתב “רוג’ר ומירקה”.
בין המגנטים תלויה רשימה, בראשה המילים “מה צריך כדי להיות הגדול מכולם”. לצד הפריט “תואר בווימבלדון” מופיעים חמישה קווים. לצד הפריט “תואר בניו יורק” – חמישה נוספים. לצד “תואר במלבורן” מופיעים שלושה. המילים “המקום הראשון בדירוג” כמעט הולכות לאיבוד תחת הערות שנכתבו לצדן: ארבע פעמים בסוף השנה, 237 שבועות ברציפות. שתי מילים נותרות מיותמות, ואנחנו מתמקדים בהן – “תואר בפריז”.
לא הוגן להיות טניסאי. הטניסאים מתבוננים בקנאה בספורטאים אחרים שנדרשים לסט כישורים אחד, מוגדר, כל אימת שיעלו על המגרש או המסלול. הכדורגלן תמיד יעלה על כר הדשא באותו תפקיד ויעשה את מה שהתאמן לעשות מאז שעלה לראשונה על אותו דשא. הכדורסלן מכיר כל פינה במגרשים הסטנדרטיים בכל ליגה בעולם. אבל הטניסאי האומלל? גם לו תשלוט בכל רזי המשחק, בניואנסים הדקים ביותר של ההגשות, חבטות הקרקע, הגישה לרשת והתנועה על המגרש, לו תהפוך לרב-אומן על משטח הדשא, למשל, מן לאו מסי של הגש-ורוץ-לרשת, עדיין תגלה ביום מן הימים שיש מי שעשה את הכל טוב ממך על חימר.
וזה, בקליפת אגוז, מה שעבר על רוג’ר פדרר עד חודש מאי 2009, עד שהגיע רובין סודרלינג.
גם לרגעים היסטוריים יש היסטוריה. הפעם הראשונה בה רוג’ר פדרר העפיל לחצי גמר אליפות צרפת הייתה ארבע שנים לפני שנת 2009 הגורלית. בגיל 23 ועם ארבעה תארי גראנד סלאם באמתחתו, כשהוא הטניסאי הטוב בעולם בהפרש גדול, פדרר פגש באליפות צרפת בחור ספרדי נמרץ בשם רפאל נדאל, שחגג באותו יום את יום הולדתו ה-19. נדאל, ששיחק באליפות צרפת בפעם הראשונה, ניצח בארבע מערכות, ופדרר אמר לאחר המשחק שיכול היה בהחלט לנצח במשחק, אבל שיחק רע. בראי השנים, ניתן להטיל ספק בהצהרה הזו.
שנת 2005 הקדימה את שנת 2006, ובה פדרר ונדאל נפגשו שוב באליפות צרפת, הפעם בגמר. כשפדרר בן ה-24 כבר אוחז בשבעה תארי גראנד סלאם, נדאל ניצח שוב בארבע מערכות. ועוד פעם, ב-2007 – פדרר בן 25, אוחז בעשרה תארי גראנד סלאם – בה נדאל ניצח שוב בארבע מערכות. ב-2008 התברר באופן סופי ומוחלט שהיסטוריית היריבות בין פדרר לנדאל לא רק מתחרזת, אלא חוזרת על עצמה. התבוסה בגמר באותה שנה הייתה כה צורבת עד שהביאה לתגובת שרשרת, וכמו אבני דומינו התמוטטו הפעם מאחזיו של פדרר גם בווימבלדון וגם במלבורן פארק.
בשלב זה של הקריירה שלו כבר התברר שפדרר נמצא אולי בדרכו להיות הטניסאי הגדול בהיסטוריה, אבל על הקריפטונייט האישי שלו בצרפת לא יוכל לגבור. הכוכבים יצטרכו להסתדר בשורה כדי שפדרר לא יצטרף לגיבוריו פיט סמפראס, בוריס בקר, סטפן אדברג וג’ון מקנרו, כולם טניסאים גדולים שזכו בכל תואר משמעותי בסבב מלבד אליפות צרפת.
הכוכבים, מסתבר, נדיבים ואינם צרי עין. הם שמעו את תחינתו של פדרר ושלחו לכדור הארץ את סודרלינג, טניסאי שבדי שמעולם לא העפיל לפני כן לסיבוב רביעי בטורניר גראנד סלאם. במשך ארבע מערכות מדהימות, שבוודאי אינן מהעולם הזה, הפליא סודרלינג את חבטותיו בנדאל באיצטדיון פיליפ שאטרייה והדיח אותו מאליפות צרפת לראשונה בקריירה שלו, לאחר ארבע זכיות ו-31 ניצחונות רצופים ברולאן גארוס. מרגע זה התמקדו עיני כל עולם הטניס בגבו של פדרר. אם זה לא יקרה ב-2009, זה עשוי לא לקרות בכלל.
הצרפתים, שתמיד הוקסמו מפדרר האלגנטי, דובר הצרפתית, הפכו בן לילה כולם ליצרני שעונים ומשייפי אולרים. פדרר סיפר שבעודו הולך ברחוב או סועד במסעדה, ניגשו אליו אנשים ואמרו לו שזו השנה שלו, ושעליו לנצל את ההזדמנות. כשנסע במכונית, עוברי אורח ונהגים צעקו אליו מעל גבי אופנועים וממושב הנהג. הם יצאו מרכבם כשהרמזור היה אדום, ניגשו למכוניתו של פדרר, ביקשו חתימות והוסיפו מילות עידוד. פריז כולה נדבקה בקדחת הפדרר.
אלא שבעולם הטניס, התברר, יש צורך לנצח במשחקי טניס כדי לזכות בטורנירים. מי היה מאמין: לא די בכך שהיריב הגדול שלך יפסיד כדי שיוענק לך הגביע, אפילו אם שמך הוא רוג’ר פדרר.
יום לאחר ההפסד של נדאל, עלה פדרר למשחק שמינית הגמר שלו מול טומי האס, חבר טוב של פדרר שדורג בשיאו במקום השני בעולם. פדרר אמור היה לנצח בקלילות, אבל האס העיקש גייס את כתפיו הרחבות והכה חבטות קרקע עצמתיות זו אחר זו, ניצל את הלחץ שפדרר מן הסתם הרגיש לאחר רעידת האדמה של יום האתמול, ועלה ליתרון מפתיע של שתי מערכות מול אפס.
האס הוביל בתוצאה 7-6 7-5 4-3 30-40, עם נקודת שבירה לטובתו, כשפדרר חבט חבטה שהפכה באופן מידי לקלאסיקה. כשהוא יודע שהחטאה תעניק להאס הזדמנות להגיש למשחק ולגדוע את החלום של פדרר באבו, פדרר הגיש לכיוון גב היד של האס, שהחזיר כצפוי לכיוון גב היד של פדרר. פדרר דילג בקלילות הרחק מחוץ לגבולות מגרש היחידים, נמנע מלהכות חבטת גב יד, והכה חבטת כף יד בזווית חדה לרוחב המגרש, שגירדה את הקו והפכה לאחד הווינרים הבולטים בקריירה שמשופעת ממילא בכאלה.
זו הייתה חבטה מהסוג שיוצר היסטוריה, וכך אכן היה. פדרר שמר על ההגשה שלו, צעק “Allez” בקולניות לא פדררית בעליל, ומשם הפסיד עוד שני משחקונים בלבד לאורך שתי מערכות וחצי, תוך שהוא מגייס את הקהל הצרפתי שמאותו רגע ואילך היה מגויס לטובתו ברמות של גיליוטינה. “שנינו ידענו שהיה לי סיכוי לגמור אותו,” אמר האס, “וכעת עלי פשוט להסיר את הכובע ולהגיד ‘לכן הוא רוג’ר פדרר.'”
המשחק מול האס הרגיש כמו גמר גראנד סלאם, וכמוהו גם כל משחק נוסף של פדרר במהלך הטורניר. גאל מונפיס, מולו פדרר שיחק ברבע הגמר, התברר כנאמן לתסריט. חואן מרטין דל פוטרו, שהיה בעיצומה של הפריצה הגדולה שלו שהביאה אותו לתואר גראנד סלאם בהמשך שנת 2009, סירב משום מה לגלם את התפקיד שיועד לו. פדרר נאלץ להתמודד מול מטח של חבטות כף יד מפלצתיות, פיגור 1-2 במערכות, ולבסוף נחלץ בעור שיניו ממה שעשוי היה להיות הפסד קשה במיוחד.
הגמר עצמו, יש להודות על האמת, היה אנטי קליימקס מובהק. מול פדרר התייצב השליח השמימי סודרלינג, שנפל ממנו בכל פרמטר והפסיד לו בשלוש מערכות ביום עגום וקודר בפריז, בו היציעים נוקדו במטריות ונראו כשדה פטריות. האירוע הבולט ביותר במהלך הגמר היה התפרצותו של ג’ימי ג’אמפ, שובב נודע, לתחומי המגרש. מר ג’אמפ רץ לעבר פדרר וניסה להלביש ברט אדום על ראשו.
המשחקון האחרון היה המכשול הקשה ביותר בדרך לתואר. פדרר, בזכרו את הפתק על המקרר, משקל ההיסטוריה על כתפיו, התקשה לשחק. הוא הודה לאחר מכן שקיווה שיצליח להכניס ארבע הגשות טובות ולזכות לארבע טעויות מצד סודרלינג, כי התרגש מכדי לשחק במיטבו. לבסוף המשאלה התגשמה. סודרלינג לא הצליח להחזיר הגשה של פדרר למגרש, ופדרר התמוטט על המגרש ופרץ בבכי. אי שם בביתו במאיורקה צפה במשחק גם נדאל, ואף עיניו שלו לא נותרו יבשות.
“נתת לי היום שיעור טניס,” אמר סודרלינג בטקס הסיום. “עבורי, אתה השחקן הגדול בהיסטוריה.”
רוג’ר ומירקה חזרו לביתם בבאזל. לפני שפרקו את התיקים מהמסע לפריז, הם ניגשו למקרר, התבוננו ברשימה ההיא שנתלתה על המקרר לפני שנים, והסירו אותה בחיוך מרוצה. לאחר מכן תלו על המקרר תמונה של רובין סודרלינג במקום אותו פתק.
