אביגיל

לפני ארבעה שבועות דורין ילדה את אביגיל. כל חלקי המשפט אמת לאמיתה ולא מציאותיים באותה המידה. למשל: כשאנחנו נזכרים בשעות הלידה הן נראות רחוקות מאוד וכאילו התרחשו אתמול. או: דורין היא אישה שלמיטב ידיעתי מעדיפה לבלות את זמנה בביקור בבית הקולנוע או בהזמנת נעליים מאתר באינטרנט ולאחר מכן בהחזרתן, והיא אינה נוטה ללדת בני אדם אחרים, אלא שזה בהחלט קרה. ראיתי במו עיני. ואז ישנה אביגיל. לפני בסך הכל חודש אביגיל הסתכמה בבעיטות בבטן. כששכבתי ער בלילה ודורין צמודה אלי, ישנה, הרגשתי את הבעיטות חסרות הצליל והריח והן היו הבטחה קטנה לדבר מה גדול שישנה את חיי. כעת אביגיל היא אדם מיניאטורי, והבעיטות נוספו לצלילים וריחות וגם לעיניים גדולות שמתבוננות סביב ולבכי של רעב ולאצבעות זעירות שמתלפפות מסביב לאצבע שלי. במשך שנים שלחתי תמונות של שוש החתולה בוואטסאפ למשפחתי והם לא התעניינו בה כלל, למרות שכיניתי אותה בתי בכורתי, וכעת המשפחה דורשת תמונות של הבת הבכורה האחרת, כמעט מתחננת, ומתעקשת לבוא אלינו הבייתה ולכבס ולנקות ולבשל ולקחת את הרכה שנולדה לסיבוב בדיזנגוף כדי לתת לדורין לישון. ארבעת השבועות האחרונים אף היו עידן מסעיר של תגליות. הידעתם שישנם דברים רבים שמכונים “חיתול”, והם כוללים בין היתר מפיות בד בינוניות וגדולות, ולא רק תחתונים סופגים? הידעתם שהמרפק בודק בצורה מהימנה יותר טמפרטורה של מים מאשר כף היד? הידעתם שבנות יודעות בהחלט להשתין בקשת, וכן למרחק, אם רק מניחים אותן בזווית נכונה וממקמים מולן את אבא שלהן? מתברר עוד שישנה אפשרות להמשיך לחיות את חייך כהורה לתינוקת, אלא שהדברים צריכים להיעשות בהפסקות. כך למשל התחלתי לכתוב את השורות האלו ממש בידי האחת כשאביגיל בידי השנייה, אך היא התחילה לבכות, ולאחר שאימצתי אותה אל חיקי והסתובבתי איתה בבית והרמתי אותה בתנוחת “נמר על עץ” ושידלתי אותה להיעזר במוצץ, נאלצתי להעיר את דורין ולהפקיד בידיה הנאמנות את ביתה כדי שתזלול ממנה, והנה השורות ממשיכות להיכתב, ממש כאילו לא הייתה בחדר השינה שלי ילדה חמודה עד כדי כאב פיזי ממש שאכן הגשימה את הבטחת בעיטותיה העמומות, חסרות הריח והצליל, ושינתה את חיינו.