ברכבת התחתית בניו יורק. ברנש שחור מרעים בשירת ראפ. אני לא מבין ולו מילה ממה שהוא שר. אנשים מתקבצים במעגל. אחד מהם נכנס למרכז המעגל ומפליא בריקוד ברייקדאנס שובר עצמות. אחריו נכס למרכז המעגל הומלס שחור לתשואות הקהל, והוא מערים עלינו ונוהג כאילו גם הוא עומד לפצוח בריקוד ברייקדאנס, אך למעשה הוא מבוגר ולא יודע לחולל, אז במקום לרקוד ולהתכופף הוא פשוט נשכב על הרצפה וצוחק. הקהל לא צוחק, אבל בחור אסיאתי (אני מעריך שמוצאו מדרום מזרח אסיה, אולי מהפיליפינים) ניגש למרכז המעגל ומתחיל לרקוד עם ההומלס המבוגר. בחורות רוקדות מסביב, שחורות ולבנות (האסיאתיות רק מצלמות). 13% מתושבי ניו יורק הם יהודים לפי ויקיפדיה (עוד לפי ויקיפדיה, בעבר המספר היה בערך 20%) ואני מרגיש גאווה מסוימת על התפקיד היהודי בעיר המגוונת והפתוחה הזאת. העיר חייבת לי, בתור יהודי שהמורשת התרבותית שלו אפשרה את השפע האנושי הזה, והיא משיבה לי את החוב בשמחה בכך שהיא אפשרה לי לזלול בשבוע האחרון אוכל סיני ומקסיקני ואיטלקי וקאריבי ופקיסטני. באחד הימים רצתי בסנטרל פארק וכשהסתובבתי מיוזע בשדרה השמינית ניגשה אלי בחורה וצעקה בקול ש-“Someone’s been working out! Yeah! Boy’s been working out!”. מרבים לדבר על סינדרום ירושלים שגורם לטרלול במבקרים בירושלים, אבל סינדרום ניו יורק חמור בהרבה. מכל מקום, כיף כאן מאוד.
בורמה
15/05/2017
