חלקי המדריך לנבכי עולם הטניס שפורסמו עד כה: חלק ב’ – הדירוג העולמי | חלק ג’ – סוגי החבטות וסיבובי הכדור
בפרק א’ של מדריך הנבוכים לעולם הטניס אתאר את לוח השנה בסבב העולמי. התיאור מורכב משני נדבכים: סוגי הטורנירים בסבב ומבנה לוח השנה.
סוגי הטורנירים בסבב
טורנירי גראנד סלאם – בסבב העולמי ארבעה טורנירים מרכזיים, שהעונה כולה נסובה סביבם. אליפות אוסטרליה, אליפות צרפת, וימבלדון ואליפות ארה”ב הן ארבע התחרויות שמהוות את פסגת השאיפות של כל טניסאי וטניסאית. זכייה בהן היא בעלת משמעות גדולה יותר מזכייה בכל טורניר אחר. זה נכון הן מבחינת היוקרה שנלווית לזכייה כזו, הן מבחינת מספר נקודות הדירוג שניתן לזכות בהן (2,000) והן מבחינת הפרס הכספי (שבשנת 2019 נע בין 2,300,000 יורו באליפות צרפת ל-3,850,000 דולר באליפות ארה”ב). בכל טורניר גראנד סלאם משחקים 128 טניסאים וטניסאיות.
אליפות סוף העונה – טורנירי הגראנד סלאם מנהלים את עצמם כיחידות עסקיות עצמאיות לחלוטין מסבב הגברים (ATP) וסבב הנשים (WTA), שהם גופים רגולטוריים נפרדים. הטורניר החשוב ביותר שמנהלים סבב הגברים ובסבב הנשים, כל אחד לחוד, הוא אליפות סוף העונה. לטורניר זה מעפילים שמונה הטניסאים הבכירים בדירוג העולמי בסוף העונה, והוא הטורניר שנועל כל עונה. מאז 2009 ועד 2020, אליפות סוף העונה לגברים מתקיימת בלונדון. אליפות סוף העונה לנשים תתקיים השנה לראשונה בשנז’ן שבסין, והיא צפויה להתקיים שם עד שנת 2028.
בסבב הנשים ישנה “אליפות סוף עונה משנית” ששמה הרשמי הוא ה-WTA Elite Trophy. בטורניר הזה משחקות 11 הטניסאיות הבכירות ביותר בדירוג העולמי מחוץ ל-8 הטניסאיות שמשחקות באליפות סוף העונה, וכן טניסאית אחת שזוכה לכרטיס חופשי. מאז היווסדו ב-2015, הטורניר מתקיים בז’והאי שבסין.
הן לסבב ה-ATP והן לסבב ה-WTA יש סדרת טורנירים יוקרתית שמעניקה כמות גדולה של נקודות דירוג ופרס כספי. בסבב הגברים הסדרה הזו ממותגת כטורנירי מאסטרס 1000, ובסבב הנשים – טורנירי פרמייר חובה וטורנירי פרמייר 5.
טורנירי מאסטרס 1000 – המיתוג בסבב הגברים מוצלח הרבה יותר. הוא מתייחס לתשעה טורנירים גדולים, שווים במעמדם, שמעניקים 1,000 נקודות דירוג. אלה הם: אינדיאן ולס, מיאמי, מונטה קרלו, מדריד, רומא, קנדה (טורונטו\מונטריאול), סינסינטי, שנגחאי ופריז. מספר השחקנים בטורנירי מאסטרס נע בין 48 ל-96.
טורנירי פרמייר חובה ו-5 – בסבב הנשים העניינים מורכבים יותר. ישנם ארבעה טורנירי פרמייר חובה שמעניקים 1,000 נקודות דירוג – אינדיאן ולס, מיאמי, מדריד ובייג’ינג – ובנוסף אליהם חמישה טורנירי פרמייר 5 שמעניקים 900 נקודות דירוג, מעט מתחת לטורנירי החובה – דובאי, רומא, קנדה (טורונטו\מונטריאול), סינסינטי ו-ווהאן. מספר השחקניות בטורנירים אלה נע בין 28 ל-96.
ברמת חשיבות פחותה מכך, בשני הסבבים ישנם כמה עשרות טורנירים בדרגות חשיבות משתנות. בסבב הגברים מתקיימים טורנירי ה-500 וטורנירי ה-250, שכפי שניתן להבין משמם, מעניקים 500 או 250 נקודות לזוכה בתואר, בהתאמה. מספר השחקנים בטורנירי 500 הוא 32 ובטורנירי 250 הוא 28, למעט חריגים.
בסבב הנשים המיתוג שוב מסובך יותר. הטורנירים שמקבילים לטורנירי ה-500 נקראים טורנירי פרמייר (שמעניקים 470 נקודות דירוג לזוכה), והטורנירים שמקבילים לטורנירי ה-250 נקראים טורנירי אינטרנשיונל (שמעניקים 280 נקודות דירוג לזוכה). בנוסף, סבב ה-WTA מפעיל סדרת טורנירים שנקראת סדרת ה-125K, ובה מוענק פרס כספי כולל של 125,000 דולר, ו-160 נקודות דירוג לזוכה. מספר השחקניות במרבית הטורנירים הללו הוא 32.
לבסוף, אי שם מתחת לפני השטח, מתקיימים לאורך השנה כולה מאות טורנירים קטנים ומשניים, בהם נאבקים טניסאים וטניסאיות נמוכי דרג על הזכות להרוויח מספיק נקודות דירוג כדי לשחק בטורנירי הסבב הראשיים.
טורנירי הצ’לנג’ר הוא השם הרשמי של תחרויות קטנות מסוג זה שמופעלות על ידי סבב ה-ATP, שמעניקות פרס כספי כולל של בין 40,000 ל-220,000 דולר. אלה הם לרוב טורנירים איכותיים למדי בהם משחקים טניסאים רעבים ומוכשרים מאוד. לרוב, הכינוי “טורנירי צ’לנג’ר” משמש גם כדי לכנות טורנירי נשים בסדר גודל דומה, למרות שאלה אינם נקראים כך באופן רשמי, ואינם מופעלים על ידי סבב הנשים אלא על ידי פדרציית הטניס העולמית (ITF).
טורנירי הפיוצ’ר הם תחתית שרשרת המזון של הסבב העולמי. בכל שבוע מתקיימות כמה וכמה תחרויות כאלה מסביב לעולם, כולל תחרויות פיוצ’ר רבות בישראל לאורך השנה. שם משחקים טניסאים וטניסאיות שמחכים לפריצה הגדולה. טניסאים רבים ברמות האלה נמצאים בתחילת הקריירה, אך ישנם גם טניסאים ותיקים שנלחמים בטורנירים האלה כדי לשדרג את הדירוג שלהם. הפרס הכספי הכולל בתחרויות האלה הוא 15-25 אלף דולר. כדי לסבר את האוזן, טניסאי צעיר ורעב שטס לתחרות פיוצ’ר נידחת וניצח חמישה או שישה יריבים צעירים ורעבים כמוהו זוכה בפרס כספי עלוב בסך כ-2,000 דולר, לפני מס.
לבסוף, ישנם טורנירים קבוצתיים:
גביע ה-ATP – הוא תחרות בין מדינות שיתקיים לראשונה בתחילת 2020 בין 24 מדינות, שיחולקו לשישה בתים של 4 קבוצות. המשחקים יערכו בשיטת שני משחקי יחידים ומשחק זוגות אחד. התחרות תתקיים בשלוש ערים באוסטרליה (סידני, בריסביין ופרת’).
גביע דייוויס – תחרות המדינות המסורתית של פדרציית הטניס העולמית (ITF). איבדה מזוהרה השנה בגלל שינוי מבני בהוהלת ז’רארד פיקה, קקי על ראשו. בפורמט החדש, 18 נבחרות יתמודדו במהלך שבוע אחד במדריד בסוף נובמבר על הגביע, וישחקו בפורמט דומה לגביע ה-ATP. יתר נבחרות העולם מחולקות לבתים אזוריים ומנסות להעפיל לבית הגמר.
גביע הפדרציה – המקבילה הנשית של גביע דייוויס. מתקיימת עדיין בפורמט המסורתי של משחקי בית וחוץ. שמונה הנבחרות הבכירות בעולם מתמודדות לאורך השנה בבית העולמי 1, ושמונה הנבחרות הבכירות ביותר מלבדן מתמודדות בבית העולמי 2. יתר הנבחרות מחולקות לבתים אזוריים. החל מ-2020 גביע הפדרציה יעבור למתכונת דומה לזו של גביע דייוויס המחודש, עם בית גמר יחיד שיכלול משחקים בין 12 נבחרות לאורך שבוע במהלך חודש אפריל.
גביע לייבר – יציר כפיו של רוג’ר פדרר מתקיים במהלך ספטמבר ובו תחרות בין שחקני אירופה לשחקני יתר העולם. למרות שהשנה גביע לייבר הפך באופן רשמי לחלק מסבב ה-ATP, הוא בעיקרו טורניר ראווה שעדיין אין לו מסורת מוצקה.
לוח השנה
לוח השנה מחולק, באופן גס, למספר “עונות”. כל עונה נסובה מסביב לטורניר גדול אחד או יותר.
העונה האוסטרלית (ינואר) – עם תחילת השנה, כל הטניסאים נעים בהמוניהם לכיוון אוסטרליה, לקראת אליפות אוסטרליה. לפני אליפות אוסטרליה מתקיימים מספר טורנירי חימום במזרח התיכון, באסיה, באוסטרליה ובניו זילנד. ב-2020 יתקיים בעונה זו לראשונה גביע ה-ATP.
מסביב לעולם (פברואר-מרץ) – חודש פברואר הוא חודש של נדודים עבור טניסאי הסבב. בסבב ה-ATP ישנם שלושה גלים מקבילים של טורנירים: אחד בדרום אמריקה על חימר (נקרא גם ה-Golden Swing), אחד באירופה באולמות, ואחד בצפון אמריקה, חלקו באולמות וחלקו על משטחים קשים שאינם באולם. בסבב ה-WTA מתקיימים מפגשי גביע פדרציה רבים, וכן טורנירים גדולים בדוחה ובדובאי. חודש מרץ מוקדש לשני טורנירי המאסטרס הגדולים ביותר של השנה (מבחינת מספר משתתפים) באינדיאן ולס ומיאמי, שמתקיימים שניהם על משטחים קשים.
עונת החימר (אפריל – תחילת יוני) – הדרך לאליפות צרפת עוברת בעונת החימר האירופאית, שכוללת כמה טורנירים גדולים מאוד: טורנירי המאסטרס במונטה קרלו, מדריד ורומא אצל הגברים, וטורניר הפרמייר חובה במדריד והפרמייר 5 ברומא אצל הנשים. החל מ-2020, בית הגמר של גביע הפדרציה יערך במחצית הראשונה של חודש אפריל.
עונת הדשא (אמצע יוני-אמצע יולי) – עונת הדשא הקצרה מובילה לווימבלדון. בשנים האחרונות שבועות ההכנה לווימבלדון התארכו משבועיים לשלושה. בצד הגברים טורנירי ההכנה המרכזיים הם טורנירי 500 בהאלה ובלונדון, ובצד הנשים טורנירי הפרמייר בבירמינגהאם ואיסטבורן.
עונת מעבר (אמצע יולי-סוף יולי) – טורנירי החימר האחרונים בשנה מתקיימים מיד אחרי וימבלדון, באירופה. מתקיים גם טורניר דשא בניופורט, וחלק מהסבב מתחיל לזלוג לטורנירי משטחים קשים בארה”ב. בשנים אולימפיות, כמו 2020, מתקיימת בעת זו האולימפיאדה.
עונת המשטחים הקשים האמריקנית (אוגוסט – אמצע ספטמבר) – מכאן ואילך כל הסבב עובר למשטחים קשים, באולמות ומחוץ להם. במהלך הקיץ מתקיימים טורנירים גדולים על משטחים קשים בצפון אמריקה, כולל טורנירי המאסטרס בסינסינטי ובקנדה. בקנדה טורונטו ומונטריאול מתחלפות ביניהן, כאשר כל שנה אחת הערים מארחת את הגברים והשנייה את הנשים. העונה מסתיימת בגראנד סלאם האחרון של העונה בניו יורק.
היישרות האחרונה (אמצע ספטמבר – אמצע נובמבר) – בעבר החלק הזה של העונה הוקדש באופן כמעט בלעדי לטורנירי אולמות באירופה. בעשור האחרון המגמה השתנתה וישנם הרבה יותר טורנירים באסיה. בסבב הנשים המגמה הזו בולטת מאוד, כאשר ארבעת הטורנירים הגדולים שנועלים את העונה – בייג’ינג, ווהאן, ז’והאי ושנז’ן – מתקיימים כולם בסין. בסבב הגברים תחילת העונה מתקיימת בחלקה באסיה, שם מתקיימים טורנירי 500 בבייג’ינג ובטוקיו וטורניר מאסטרס בשנגחאי, ואז עוברים לאירופה שם מתקיימים טורנירי 500 בבאזל ובווינה, טורניר המאסטרס האחרון של העונה בפריז, ולאחריו אליפות סוף העונה בלונדון. זו גם החלק בעונה שמוקדש לתחרויות הקבוצתיות: גביע לייבר מתקיים בספטמבר, ובאופן מסורתי גמרי גביע הפדרציה וגביע דייוויס נועלים את העונה באמצע נובמבר.
לאורך כל העת, בכל שבוע במהלך השנה, מתקיימים עשרות טורנירים קטנים מסוג צ’לנג’ר ופיוצ’ר, מסביב לעולם, בשלל מרכזי טניס זוהרים יותר ופחות (בעיקר פחות).
