הבלוג חזר מתרדמת עונת האולמות היישר לאליפות סוף העונה, שנערכת בלונדון בפעם הלפני-אחרונה (ב-2021 הטורניר ינדוד לטורינו שבאיטליה). המשחק הראשון כבר התקיים, ובו נובאק ג’וקוביץ’ רמס את מתאו ברטיני, 2-6 1-6.

הטורניר השנה מעניין במיוחד בשל המרוץ למקום הראשון בעולם בסוף העונה בין נדאל לג’וקוביץ’ והכושר הטוב בו נמצאת השמינייה המובחרת, אבל שווה לשוחח על עוד כמה דברים, כמו מהות הטורניר.

הטורניר החמישי בחשיבותו בסבב

אליפות סוף העונה ממותגת כבר שנים כטורניר החמישי בחשיבותו בסבב, לאחר טורנירי הגראנד סלאם. התחושה היא שהדבר אכן כך, אך חשיבות הטורניר פחותה מחשיבות טורנירי הגראנד סלאם באופן משמעותי. הסיבה הראשונה היא מכיוון שרק שמונה טניסאים משתתפים בו. אפילו אם מדובר בשמונת הטניסאים הטובים בעולם (דבר שלא תמיד מתרחש), הזוכה בטורניר צריך להיות הטניסאי בכושר המוצלח מבין שמונה טניסאים בלבד, במקום מאה עשרים ושמונה כבטורנירי גראנד סלאם. סיבות נוספות הן פורמט הטורניר: משחקים של הטוב משלוש מערכות בניגוד לטוב מחמש מערכות, וכן העובדה שטניסאי יכול להפסיד (אפילו פעמיים) ועדיין לזכות בטורניר. חלק מהמשחקים בשלב הבתים הם חסרי חשיבות או בעלי חשיבות מעטה יותר מהרגיל, ובהתחשב בכמות המשחקים המועטה בטורניר, הדבר גורע מהמתח לאורך השבוע. 

הסיבה המשמעותית יותר היא מיקום הטורניר בשבוע האחרון של השנה (למעט גביע דייוויס). הטניסאים הבכירים, ששיחקו כולם כמות משחקים גדולה לאורך השנה, מגיעים לאליפות סוף העונה מותשים. לתחושתי, ומבלי לבדוק נתונים, טניסאי הצמרת פורשים מאליפות סוף העונה לעתים תכופות הרבה יותר מאשר שהם פורשים מטורנירי גראנד סלאם. לעתים הם משחקים פצועים או סתם עייפים. זה לא נכון לגבי כולם, כמובן. עבור חלק מהטניסאים אליפות סוף העונה היא טורניר מטרה משמעותי יותר מלאחרים. נדמה לי שפדרר וג’וקוביץ’, למשל, מציבים את אליפות סוף העונה במיקום גבוה בסדר העדיפויות שלהם, בניגוד לנדאל.

העייפות המצטברת משמעה שהטניס באליפות סוף העונה אינו תמיד איכותי. למעשה, מאז שהטורניר עבר ללונדון, זכורים לי רק שני משחקים שהתעלו לרמה שראויה באמת למעמד (נדאל נגד מארי ב-2010, פדרר נגד ואוורינקה ב-2014, ואולי גם כמה משחקים מ-2009). יתכן שהמשטח בלונדון, שבמרבית השנים שונה למדי במהירותו מהמשטחים בפריז ובשנגחאי, משפיע על כך. 

מה נשתנה ב-2019 מכל העונות

ההקדמה הזו קודרת למדי, אבל יכול להיות שכלל אינה רלוונטית לטורניר השנה. נדמה שב-2019 הכוכבים הסתדרו, ושמיניית המעפילים בריאה למדי (כוכבית תופיע כאן על הפופיק של נדאל) ונמצאת כמעט כולה בכושר מעולה. הנה: ג’וקוביץ’ זכה בטורניר המאסטרס בפריז לפני שבוע, נדאל שיחק נהדר בפריז ונאלץ לפרוש רק בגלל פציעה בבטן שנראית זניחה למדי, פדרר זכה בבאזל וויתר על פריז כדי להוריד עומס לקראת לונדון, מדבדב בכושר מופלא בחודשים האחרונים למרות התקלה בפריז, וגם תים, זברב, ציציפס וברטיני רשמו תוצאות נאות מאוד בעונת האולמות.

ההגרלה יצרה בית אחד שנראה מעניין פחות, ובית שני מעניין למדי. “בית ביורן בורג” כולל את ג’וקוביץ’ ופדרר, ולצדם את ברטיני ותים. ברטיני, על הגשותיו האימתניות, עדיין לא ברמה המנטאלית שתאפשר לו לצלוח את הבית הזה, כפי שניתן היה לראות במשחק היום. עבור תים, הכל תלוי במשחק שלו מול פדרר – אם יפסיד לפדרר, נראה שלא יהיה לו סיכוי ריאלי להעפיל לחצי הגמר. זה בית בו הכל תלוי בכושר של פדרר, שכן נראה דיי ברור שג’וקוביץ’ יעפיל לחצי הגמר. אם פדרר ישחק היטב, מן הסתם יעפיל צמד החמד לשלבים המכריעים.

הבית השני מעניין בהרבה. נדאל מוביל אותו ונראה פייבוריט ברור להעפיל לחצי הגמר, אבל הרקורד שלו בלונדון פושר וישנם סימני שאלה לגבי הכשירות הפיזית שלו. עם זאת, יתר הטניסאים בבית בהחלט יכולים לנצח את נדאל וגם זה את זה. מדבדב הוא על הנייר מועמד בכיר בבית, אבל הוא מעולם לא שיחק בלונדון וקשה לחזות איך יתאקלם. ציציפס וזברב רעבים מאוד ונמצאים בכושר טוב. למרות שהבית רשום, על פניו, על שמם של נדאל ומדבדב, נדמה לי שבבית הזה הכל יכול לקרות. זה נכון במיוחד לגבי המשחק בין השניים שצפוי להיות מרתק.

לבסוף, ישנו המרוץ למקום הראשון בסוף העונה. התואר הזה הוא סמלי בעיקרו, שכן אין הבדל מתמטי בין אחיזה בראשות הדירוג בסוף העונה לבין אחיזה בה בכל שבוע אחר במהלך השנה, אבל הסמל הזה משמעותי למדי. פיט סמפראס, למשל, אלוף טורנירי גראנד סלאם 14 פעמים להזכירכם, כתב באוטוביוגרפיה שלו שההישג שהוא גאה בו ביותר בקריירה שלו הוא סיום העונה במקום הראשון בעולם שש פעמים.

המתמטיקה אינה מסובכת יתר על המידה. בפתיחת הטורניר, נדאל הוביל על ג’וקוביץ’ ב-640 נקודות. כל ניצחון בשלב הבתים שווה 200 נקודות דירוג, ניצחון בחצי הגמר שווה 400 נקודות דירוג וניצחון בגמר שווה 500 נקודות. בסך הכל ישנן 1,500 נקודות בקופה. נדאל תלוי רק בעצמו. אם יעפיל לגמר על גבי שלושה ניצחונות בשלב הבתים, יבטיח שיסיים את העונה במקום הראשון ללא תלות במה שיעשה ג’וקוביץ’. אם לא יצליח להעפיל לגמר, או אם יפסיד משחק אחד או יותר בשלב הבתים, נשלוף מחשבונים. בהתחשב בתוצאות המעולות של נדאל השנה כמעט בכל טורניר בו השתתף, סביר להניח שג’וקוביץ’ יצטרך להיות מושלם במהלך הטורניר כדי להשאיר לעצמו סיכוי. מכיוון שמדובר בג’וקוביץ’, שלמות היא תסריט סביר למדי, ולכן המרוץ למקום הראשון הוא אחד המעניינים והמותחים ביותר בעשור האחרון.

(תמונת כותרת: צילום מסך מ-TennisTV)