בסופו של ערב אינטנסיבי בסידני, נובאק ג’וקוביץ’ וויקטור טרויצקי ניצחו את פבלו קרניו בוסטה ופליסיאנו לופז, 3-6 4-6, והשלימו ניצחון 1-2 של סרביה מול ספרד לאחר שמוקדם יותר רוברטו באוטיסטה אגוט ניצח את דושן ליוביץ’ וג’וקוביץ’ ניצח את רפאל נדאל. סרביה זכתה בגביע ה-ATP הראשון.
אקצר בדברי על המשחק המכריע עצמו. ספרד פתחה היטב, הלכה על הראש של טרויצקי בהצלחה רבה וקרניו בוסטה שיחק נהדר. אלא שבאמצע המערכה הראשונה טרויצקי השתחרר מהלחץ, הקהל הפרו-סרבי ערער את הספרדים והמשחק התהפך לגמרי. ג’וקוביץ’ הפך דומיננטי מאוד, ושני הספרדים שיחקו טוב רק לפרקים. בסוף זה היה נוק אאוט למרות שהספרדים הם על הנייר שחקני זוגות טובים יותר.
נבחרת סרביה מעדה בגביע דייוויס האחרון, שהתקיים בסך הכל לפני כחודשיים במתכונת דומה מאוד לגביע ה-ATP. ברבע הגמר, בסיטואציה דיי דומה לזו של היום, טרויצקי וג’וקוביץ’ הפסידו בשובר שיוויון מכריע לקארן חצ’נוב ואנדריי רובלב. האשמה על ההפסד ההוא נתלתה בעיקר בטרויצקי, שהיום גאל את עצמו עם הניצחון מול ספרד. טרויצקי ניצח בעשרת הימים האחרונים בחמישה משחקי זוגות והפסיד באחד. לא פשוט להיות שחקן יחידים שמשובץ רק במשחקי הזוגות של הנבחרת שלו, וטרויצקי עשה את זה בכבוד.
הניצחון, עם זאת, נחתם מן הסתם על שם ג’וקוביץ’. ג’וקוביץ’ ניצח בשני משחקי זוגות ובשישה משחקי יחידים. זו לא רק כמות הניצחונות אלא זהות הטניסאים שג’וקוביץ’ ניצח: קווין אנדרסון, גאל מונפיס, כריסטיאן גארין, דניס שפובלוב, דניל מדבדב, רפאל נדאל. המשחקים מול אנדרסון, שפובלוב, מדבדב ונדאל היו כולם צמודים וברמה גבוהה מאוד. ג’וקוביץ’ קרטע בסוף העונה שעברה. הוא פתח את 2020 עם תצוגת טניס מרשימה מאוד, וברור לחלוטין שהוא כעת הפייבוריט הגדול לזכות באליפות אוסטרליה.
נדאל, שסחב את נבחרת ספרד על גבו לזכייה גביע דייוויס האחרון, לא הצליח לשחזר את ההישג. התנאים היו קשים יותר הפעם: נבחרת ספרד נאלצה לנדוד מפרת’ לסידני לפני שלב רבע הגמר, מרחק ארבע שעות טיסה, והקהל לא היה אוהד ותומך כמו בספרד. נדאל נאלץ לשחק הרבה משחקי יחידים וגם משחקי זוגות. בסופו של עניין אני לא משוכנע שההפסדים של נדאל לגופין וג’וקוביץ’ יטרידו אותו יותר מדי לקראת אליפות אוסטרליה. בסופו של עניין ההכנה של נדאל לקראת מלבורן הייתה אינטנסיבית ואיכותית, ועדיין קשה לראות טניסאי שאינו מהצמרת הגבוהה ביותר גובר עליו במשחק של הטוב מחמש מערכות.
לגבי התחרות עצמה, מדובר כמובן בהצלחה. הקהל התייצב למשחקי הנוק אאוט (אם כי בהחלט לא התייצב לרבים ממשחקי שלב הבתים), הטניסאים החשובים ביותר התייצבו (מלבד נבחרת שווייץ), ובהחלט נוצר באז סביב התחרות בתקשורת וברשתות החברתיות. עם זאת, ההצלחה היא קצת בעירבון מוגבל – מה היה קורה אם נבחרות סרביה, ספרד ואוסטרליה לא היו מגיעות לשלבים המאוחרים? האם הייתה אווירה מחשמלת והרבה כותרות אם הגמר היה מתקיים, למשל, בין רוסיה לצרפת? החסרונות של המפעל הזה לעומת הפורמט הישן של גביע דייוויס ברורים למדי.
נדמה לי שנרשמה הצלחה נוספת גם בתחום החדשנות. כמה אלמנטים חדשים נוספו בתחרות הזאת, הראשון והבולט מביניהם הוא ביקורת הוידאו, בדומה ל-VAR שנכנס לעולם הכדורגל לפני כמה שנים. הביקורת הזו נחנכה בהצלחה נאה למדי. שינוי בולט נוסף היה הצורה בה הנבחרות ממוקמות על המגרש, בשני צדיו המנוגדים וכאשר כל הטניסאים, המאמנים ואנשי המקצוע יושבים בצמוד ומייעצים זה לזה במהלך המשחק. צורת הישיבה הזו יצרה שלל סיטואציות ראויות לצילום, בדומה למה שראינו בגביע לייבר. בכלל, גביע לייבר מסתמן כפרשת דרכים במודרניזציה של עולם הטניס, וכמפעל שאולי ישנה בצורה מסוימת את הדרך בה אנשים צורכים טניס.
לבסוף, שאלה בלתי פתורה היא התחרות הברורה בין גביע דייוויס לגביע ה-ATP. מדובר בשתי תחרויות זהות כמעט לחלוטין שמתקיימות בהפרש של פחות מחודשיים. אין שום היגיון בקיום שתיהן לאורך זמן בפורמט הנוכחי ובזמנים הנוכחיים. בסופו של דבר אחת מהן תעלים את השנייה, תבלע אותה או תכפה עליה שינוי מהותי. בהתחלה חשבתי שברור למדי שגביע ה-ATP יסיים עם ידו על העליונה, בגלל שממילא כל טניסאי הצמרת שמחים לשחק באוסטרליה בשבועיים שלפני אליפות אוסטרליה, וגם בגלל שהתוכניות של ז’ראר פיקה ואנשיו נראו טיפה גרנדיוזיות מדי.
עכשיו אני כבר לא בטוח לגמרי שגביע דייוויס קשישא אמר את המילה האחרונה. טניס הוא עדיין ספורט אירופאי ברובו. קשה לדמיין שמפעל הנבחרות העיקרי בספורט לא יתקיים בכלל באירופה. במשחקים רבים מאוד במהלך עשרת הימים האחרונים ראינו קהל דליל, דבר שלא היה קורה לעולם בפורמט הישן של גביע דייוויס. למעשה, הגעת הקהל הייתה תלויה בשני גורמים: א. נוכחותם של טניסאי צמרת בנבחרות המתמודדות, ב. כמה מהגרים מהמדינות המתמודדות גרים בעיר האוסטרלית בה מתקיימת ההתמודדות. כך ראינו למשל קהל לא מועט במשחקים של נבחרת יוון, אבל קהל דיי עלוב במשחקים של נבחרות קטנות אחרות כמו אורוגוואי או יפן למשל.
סיכומו של עניין, נחיה ונראה. עם זאת, אני חושב שאפשר לפחות להסכים שטוב שקמה לגביע דייוויס תחרות, שתהיה בריאה כנראה גם לגביע דייוויס וגם לגביע ה-ATP, ואולי תנשוף מעט רוח רעננה במפרשי ספינת סבב הטניס. נראה שהסבב זקוק לכך במיוחד בעת הזו, רגע לפני שגדולי הדור ינטשו אותו.
