על שני ספרים טובים שעוסקים בזוגיות, בקונפליקטים חברתיים ובילדים. הם שונים מאוד, יש לומר, והקשר העיקרי ביניהם הוא שקראתי את שניהם לאחרונה.

על “אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו” של יניב איצקוביץ’, “מנצחת” של ישי שריד ו-“נחמיה” של יעקב צ. מאיר

המלצה חמה על “צלו של בלדור” ו-“המצאת הטבע”, לצד המלצות על חשבונות אינסטגרם מנקרי עיניים. ההמלצות מתאימות במיוחד למי שמתגעגע לנופי טבע דרמטיים אי שם מחוץ לארץ.

לפני מעט יותר מעשר שנים ישבתי לגדות אגם ואנאקה שבאי הדרומי בניו זילנד וסיימתי לקרוא את “הדבר” של אלבר קאמי. הספר הותיר בי רושם ניכר, כמו כל ספר אחר של קאמי שקראתי. קאמי הוא סופר רגיש שמחטט בפצעים העמוקים ביותר, ולפיכך ניתן לסלוח לו על כך שגיבוריו הראשיים הם לרוב דמויות פלקטיות. בנוסף, “הדבר” העניק לי תחביב רב שנים – עניין לא בריא בהיסטוריה של מגיפות.

שבוע הספר האחרון לא היה יוצא דופן מבחינות מסוימות. הלכתי כרגיל לכיכר רבין, וכהרגלי חזרתי מהכיכר עם שקית ובתוכה ספרים. הוא כן היה יוצא דופן מבחינות אחרות. החשובה

שנת 2018 הייתה טובה עבורי מכל מני בחינות. ביקרתי בה במספר מקומות מעניינים ויפים בעולם, זללתי דברי אוכל טעימים רבים, התכרבלתי על הספה ובמיטה במשך שעות רבות עם