ביאנקה אנדריסקו היא אלופת ארה”ב לאחר ניצחון מוחץ מול סרינה ויליאמס, 3-6 5-7.
המשחק התרחש בשני חלקים. אנדריסקו העלימה את סרינה במשך למעלה משעה, והובילה 3-6 1-5. היא שיחקה טניס מעולה, מלא ביטחון, וניצחה במרבית הנקודות הארוכות שהתפתחו מהקו האחורי. סרינה ניצחה כמעט אך ורק בנקודות קצרות, כשהצליחה להלום מהלומה חזקה אל תוך המגרש. לרוב, היא פשוט לא הצליחה – או כי טעתה, או כי אנדריסקו כפתה עליה טעויות. כשסרינה הגישה כדי להישאר במשחק באותו רגע, לאנדריסקו הייתה נקודת משחק.
מאותו רגע המשחק התהפך. סרינה הצילה את נקודת המשחק, שמרה על ההגשה והקהל פשוט יצא מגדרו. לא זכור לי קהל כל כך רועש בגמר גראנד סלאם כלשהו, גברים או נשים. הקהל החזיר את סרינה למשחק. היא התחילה להגיש היטב, הפחיתה בכמות הטעויות והכתה מעולה מהקו האחורי. אנדריסקו לעומתה לא הצליחה לשחזר את היכולת הנפלאה של תחילת המשחק. סרינה השוותה ל-5-5. שם הגיע רגע מבחן משמעותי עבור הקנדית. היא הצליחה לשמור בקור רוח, שחררה “קאם און” רועש לחלל האוויר, ובמשחקון הבא הצליחה לשבור ולנצח. בסופו של דבר, למרות הקאם באק של סרינה, המשחק הרגיש כמו נוק אאוט.
בגמר הזה שני סיפורים מעניינים להפליא. מחד, הסיפור שנקרא ביאנקה אנדריסקו. כישרון יוצא מגדר הרגיל שכמותו לא נראה בסבב שנים. לא רק מבחינת יכולות הטניס שלה אלא בעיקר מהצד המנטאלי. נאומי אוסקה כבודה במקומה מונח. אנדריסקו בת ה-19 נראית כמו הכשרונות בני העשרה הגדולים ביותר שהיו בסבב: ממריה שרפובה שדרסה את סרינה ויליאמס בגמר וימבלדון כשהייתה בת 17 ועד למרטינה הינגיס, ג’ניפר קפריאטי, מוניקה סלס וסרינה עצמה.
כמה שחקניות כמו אנדריסקו חסרות בסבב הנשים. טניסאיות שמסוגלות להביא את עצמן לבמות הגדולות, שוב ושוב, ולשחק שם במיטבן. בעשור האחרון ראינו כשרונות עצומים מבליחים לפרק זמן קצר, מבטיחים רבות, ואז נעלמים. מגארבינייה מוגורוזה וילנה אוסטפנקו אל ג’יני בושאר וסלואן סטיבנס. טניסאיות מעולות באמת שבמשך שבועיים שלושה בשנה משחקות טניס מרהיב וביתר השנה מפסידות שוב ושוב בסיבובים מוקדמים מול טניסאיות נחותות.
כמובן שעדיין מוקדם מדי כדי לדעת מה צופן העתיד עבור אנדריסקו. אולי גם היא תעלם לנו אחרי השנה הגדולה הזאת. כרגע נראה שזה לא סביר. אנדריסקו הפגינה השנה עקביות מרשימה ביותר. היא זכתה בשלושה טורנירים גדולים מאוד – אינדיאן ולס, טורונטו ועכשיו אליפות ארה”ב – תוך שהיא מנצחת שוב ושוב טניסאיות מעולות ומשחקת טניס מצוין. המנטאליות שלה היא של אלופה. שום דבר לא מרגיש אצלה מקרי. היום על המגרש היא שיחקה והתנהגה כאילו המעמד טבעי לה, כאילו המגרש שייך לה. זה בסך הכל טורניר הגראנד סלאם הרביעי שהיא שיחקה בו בקריירה שלה. לפני פחות משנה היא דורגה אי שם מחוץ ל-200 הראשונות בדירוג העולמי. זו באמת תופעה ייחודית. קשה לכתוב על אנדריסקו מבלי לחשוב על הכשרונות הצעירים בסבב הגברים, שעושים כמיטב יכולתם כדי לפשל במעמדים החשובים באמת. לו רק לטניסאים כמו סאשה זברב, סטפנוס ציציפס או קארן חצ’נוב היה הראש של אנדריסקו.
מהצד השני, סרינה לא שיחקה במיטבה. כבר התרגלנו לכך בגמרים של טורנירי גראנד סלאם. אני חושב שמבין ארבעת הגמרים שהיא הפסידה בשנה וחצי האחרונות זה היה המשחק הטוב ביותר שלה. הגרוע מביניהם היה כנראה מול קרבר בווימבלדון בשנה שעברה. מול האלפ ואוסקה היא שיחקה טניס סביר מינוס ונכנעה ליום מצוין של שתיהן. היום היא שיחקה טניס פושר, עם רגעים נאים.
צריך לזכור מה הרקורד של סרינה בגמר גראנד סלאם כדי להעריך נכון את הרצף הנוכחי. ב-29 הגמרים הראשונים שלה, היא ניצחה ב-23 והפסידה רק ב-6. מאז היא הפסידה בארבעה ברציפות. כשסרינה חזרה לסבב אחרי הלידה, השאלה הייתה אם תצליח לחזור לכושר משחק מיטבי. זה לקח קצת זמן, אבל כיום היא בוודאי בכושר נפלא. אי אפשר היה לצפות שלמרות הכושר הטוב, המנטאליות הרצחנית שלה במעמדים גדולים פשוט תתנדף. לא ברור מה העתיד צופן. הגוף של סרינה לא איתן ויציב. אולי הוא יבגוד בה שוב. אם זה לא יקרה, יהיו לה עוד הזדמנויות להשוות סוף סוף את השיא של מרגרט קורט. השאלה היא לא לגבי איכות הטניס שלה אלא לגבי מה שמתחולל במוחה ונפשה. מתברר שוב שלנצח במשחקי טניס, לא משנה כמה אתה טוב, זה לא סיפור פשוט כל כך.
“מעולם לא הענקתי למישהו כל כך הרבה כסף,” אמרה הגברת שהעבירה לאנדריסקו צ’ק על סך 3.85 מ’ דולר. דמיינו לעצמכם – בת למהגרים מרומניה, בת 19, שכבר לא תצטרך לעבוד עוד יום אחד בחייה כדי להתפרנס, מחזיקה בידיה גביע גראנד סלאם ומאחוריה אחת מגדולות הטניסאיות בהיסטוריה, מובסת. הלוואי שהרגע הזה לא יקלקל את מה שאת מסוגלת לעשות על מגרשי טניס, ביאנקה.
