רפאל נדאל הוא אלוף צרפת בפעם ה-12, אחרי שניצח את דומיניק תים, 3-6 7-5 1-6 1-6.
לא יוסיין בולט בריצה. לא מייקל פלפס בשחייה. לא מייקל ג’ורדן ולא ליאו מסי ולא אף ספורטאי אחר מענף ספורט רציני שידוע לי עליו. אף אחד לא מתחרה ברקורד של נדאל על חימר. טניס על חימר הוא אמנם לא ענף ספורט נפרד, אלא מן תת-קטגוריה בתוך הסיפור הזה שנקרא טניס, אבל נדאל הפך את החימר לשלו. המספרים פשוט הזויים. 93 ניצחונות מול 2 הפסדים באליפות צרפת. 436 ניצחונות מול 39 הפסדים על חימר לאורך קריירה שלמה – אלה 92% ניצחונות לאורך עשור וחצי. מתוך כל עשרה משחקים שנדאל שיחק על חימר, הוא הפסיד בממוצע בפחות מאחד מהם.
המשחק הזה היה המחשה מושלמת למי ומה הוא רפאל נדאל. תים לא עלה על המגרש כדי להיות ניצב. הוא הגיע נחוש וחמוש גם בנשקים וגם בחוזק המנטאלי כדי להתחרות בנדאל. לאורך שתי מערכות השניים היו לכאורה שווים זה לזה, אלא שמתחת לפני השטח, הרחק מעיננו, הדברים כבר נקבעו. תים הוא טניסאי החימר בן האנוש הטוב בעולם, אך בוורידיו של נדאל זורם חימר. את הרעב של נדאל לא ניתן להשביע. הרעב הזה שומר עליו דרוך, מרוכז, נחוש בכל רגע של המשחק. תים רעב, בוודאי. אבל הניצחון במערכה השנייה השביע אותו לכמה רגעים, וזה כל ההבדל בין מי שאנושי לבין מי שהביא את טניס החימר לרמה שאינה אנושית. ההבדל הזה לא היה דק אלא עצום. תים בכלל לא התקרב לניצחון היום.
נדאל אוחז עתה בהישג ייחודי. הוא הטניסאי הראשון – גבר או אישה, בעידן הסגור או הפתוח – שאוחז בתריסר תארים בתחרות גראנד סלאם יחידה (למעט שתי טניסאיות שאוחזות בהישג דומה בזוגות וששיחקו אי שם בתחילת ואמצע המאה ה-20 – אני מניח שתסכימו איתי שאין מקום להשוואה). זה גם תואר הגראנד סלאם ה-18 במספר שלו, ובכך הוא התרחק מעט מג’וקוביץ’ שאוחז ב-15 תארים והתקרב צעד משמעותי לעבר היריב הנצחי פדרר, שזכה ב-20 תארי גראנד סלאם.
נדאל בן 33. זה גיל שבו הרוב המכריע של הטניסאים הגדולים כבר לא שיחק בו. נדאל, בסיוע של כוח עליון כלשהו, ממשיך להשתפר על חימר. הוא חזר מפרק זמן נוסף מחוץ למגרשים בתחילת העונה בעקבות אותה דלקת חוזרת ונשנית בברכו ומפתיחה מהוססת לעונת החימר והעלה הילוכים ככל שהתקרב לימים המכריעים של אליפות צרפת. רק מי שלא הבין מי זה ומה זה רפאל נדאל חשב, אי שם אחרי ההפסדים הלא משמעותיים במונטה קרלו, ברצלונה ומדריד, שזו תהיה גם הרמה שנדאל יציג ברולאן גארוס.
האתגר האחרון של נדאל הוא כמובן שיא תארי הגראנד סלאם של פדרר. נדאל בוודאי לא ציפה, אי שם בגיל 19 כשזכה באליפות צרפת בפעם הראשונה, שיזכה בתואר בפעם ה-12 בשנת 2019. כעת ברור שהדרך היחידה בה נדאל יוכל לפרוש בשקט היא אם יעמוד לבד בפסגת הטניס. יש לו שתי דרכים לעשות את זה: להמשיך לזכות באליפות צרפת עוד שלוש או ארבע שנים, או לזכות בתארי גראנד סלאם מחוץ לחימר האהוב. שתי הדרכים נראות כרגע ריאליות לגמרי.
