רפאל נדאל ניצח את רוג’ר פדרר, 3-6 4-6 2-6, והעפיל לגמר אליפות צרפת בפעם ה-12.
נדאל לא ניצח את פדרר קרוב לחמש שנים וחצי. הפעם האחרונה בה ניצח אותו הייתה באליפות אוסטרליה ב-2014. השניים לא שיחקו על חימר מאז רומא ב-2013 – יותר משש שנים. ובכל זאת כולנו ידענו מה יתרחש היום, מלבד אוהדי פדרר האופטימיים ביותר ואוהדי נדאל הפאסימיים ביותר. נכון, בלבבות אוהדי פדרר, ובלבי ביניהם, פעמה תקווה. אבל זו הייתה תקוות המיואשים המקווים שהשמש תזרח בעיצומו של חורף קשה. מותר לקוות, כדאי יותר להיות ריאליים.
תחילת המשחק הוכתבה על ידי הרוח שהפכה את המשחק ליוצא דופן. משחקים כאלה מתרחשים מעת לעת ובעיני זה חלק מהיופי של הטניס, ענף ספורט לא סטרילי שמשוחק תחת כיפת השמיים. הפעם אלי הטניס החליטו להעשיר את היסטוריית היריבות העשירה ממילא בין פדרר לנדאל גם במשחק מסוג כזה.
שארית המשחק נראתה כאילו לא עברו שש שנים מאז אותו מפגש אחרון על חימר ברומא. היו במשחק את כל האלמנטים שמוכרים לנו היטב: פדרר נלחם בשיניים על משחקוני הגשה רבים, מה שלא קורה לו כמעט מול אף יריב אחר. נדאל נראה פגיע או רדום, אבל בעצם ממתין להזדמנות לתקוף כמו הדגים שמתחזים לאבנים בקרקעית האוקיינוס. כשפדרר מנסה לקנות לו בעלות במשחק עם טניס אגרסיבי, עליות לרשת לרוב וחבטות לאורך הקו, נדאל מתעורר והודף את המתקפה בביטחון, כאילו לא אוים כלל. וכך הדפוס ממשיך: פדרר שולט בנקודה, עולה לרשת ומועבר מפינה רחוקה. פדרר מחזיק מעמד בנקודה ארוכה מול נדאל מהקו האחורי, ולפתע חבטת כף יד אחת, השישית או השביעית של נדאל במהלך הנקודה, היא מפלצת שמזנקת לאורך הקו וגומרת את הסיפור. פדרר מגיע להזדמנויות ונדאל הודף אותן בקושי, ואז פדרר נכנע מול ההזדמנות הקריטית הראשונה או השנייה של נדאל.
מי שמטיל ספק בתיאור המשחק שנכתב כאן יגיד שאם רק פדרר היה מנצל עוד הזדמנות או שתיים, או נוטל עוד כמה סיכונים, המשחק היה שונה. זו כמובן שגיאה. יחסי הכוחות בין פדרר לנדאל על חימר, ועל אחת כמה וכמה באצטדיון פיליפ שאטרייה, הם ברורים ובאו היום לידי ביטוי באופן חד משמעי. פדרר יכול להזיק לנדאל, בוודאי, אבל הוא זקוק ליום מושלם כדי לנצח אותו. בניגוד לאמונה הרווחת, “ימים מושלמים” בעולם הטניס הם משהו שבין אמונה טפלה לנס גלוי. הם כמעט לא קיימים.
את האיכות של נדאל דווקא באצטדיון פיליפ שאטרייה צריכים להסביר באמצעים שחורגים מהצורה בה אנחנו מדברים בדרך כלל על טניס. כדאי אולי לפנות לתחומי הכישוף והקוסמות. נקודות שנדאל היה מפסיד בכל אצטדיון אחר בעולם הן נקודות בהן נדאל מנצח פעם אחר פעם דווקא במקום הזה. כדורים אבודים הופכים להזדמנויות לווינרים נוחים. קשיים בהם נתקל נדאל הם בסך הכל כר פורה לעוד חבטה שתיכנס לסרטוני היילייטס. אולי נדאל כרת עסקה אפלה עם נשמתו של מר שאטרייה המנוח, ורוחו שנחה על האצטדיון מסייעת לנדאל להדוף את יריביו.
כל ההפסדים של נדאל במונטה קרלו, ברצלונה ומדריד היו מכה קלה בכנף הסטטיסטיקה של נדאל על חימר, לא יותר מכך. את מלך החימר מכתירים רק באצטדיון פיליפ שאטרייה, ובמהלך העשור וחצי האחרונים לא נמצא מי שקרוב בכלל להדיח את המלך.
